משנה חגיגה ב ו

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת חגיגה · פרק ב · משנה ו | >>

[עריכה]

הטובל לחולין והוחזק לחולין, אסור למעשר.

טבל למעשר ^י והוחזק למעשר, אסור לתרומה.

טבל לתרומה, והוחזק לתרומה, אסור לקודש.

טבל לקודש והחזק לקודש, אסור לחטאת.

טבל לחמור, מותר לקל.

טבל ולא הוחזק, כאלו לא טבל.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַטּוֹבֵל לְחֻלִּין וְהֻחְזַק לְחֻלִּין, אָסוּר לְמַעֲשֵׂר.

טָבַל לְמַעֲשֵׂר וְהֻחְזַק לְמַעֲשֵׂר, אָסוּר לִתְרוּמָה.

טָבַל לִתְרוּמָה וְהֻחְזַק לִתְרוּמָה, אָסוּר לְקֹדֶשׁ.

טָבַל לְקֹדֶשׁ וְהֻחְזַק לְקֹדֶשׁ, אָסוּר לְחַטָּאת.

טָבַל לֶחָמוּר, מֻתָּר לַקַּל.

טָבַל וְלֹא הֻחְזַק, כְּאִלּוּ לֹא טָבַל:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

טבל לחולין -

הוחזק לחולין, ואסור למעשר.

טבל למעשר -

הוחזק למעשר, ואסור לתרומה.

טבל לתרומה -

הוחזק לתרומה, ואסור לקודש.

טבל לקודש -

הוחזק לקודש, ואסור לחטאת.

טבל לחמור - מותר לקל.

טבל - ולא הוחזק,

כאילו לא טבל.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

כשטבל אדם ונתכוון בזו הטבילה לאכילת חולין ונשאר על אותה טהרה, אסור לו לאכול מעשר על אותה טבילה עד שיטבול פעם שנית ויחשוב שהוא טובל למעשר בזו הטבילה.

וכן כולם, על כל פנים צריך כוונה לאותו דבר שהוא טובל לו.

וכשטבל סתם, ולא כוון לשום דבר לא למעשר ולא לזולתו, כאילו לא טבל, ואינו אוכל באותה טבילה אלא חולין בלבד:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

טבל לחולין, והוחזק לחולין - ועוד זו מעלה. הטובל לאכול חולין ונתכוין לטבול להיות מוחזק טהור לשם חולין:

אסור למעשר - אסור לאכול מעשר שני הנאכל בירושלים, עד שיטבול לשם מעשר. וכן כולם:

אסור בחטאת - במים המקודשים באפר פרה:

ולא הוחזק - לא נתכוין לשם טבילת טהרה, אלא לרחיצה בעלמא:

כאילו לא טבל - למעשר, וכל שכן לתרומה ולקודש. אבל טבילה היא לחולין ^יא, דחולין לא בעו כוונה:

טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל. פירש הר"ב למעשר וכ"ש לתרומה. הכי מפרש בגמרא. והא דבמשנה ב' פ"ח דברכות סבר ליה ב"ש דכשנטל ידיו אינו מטמא משקים [ובהא סברא לא פליגי ב"ה] ותנן [במשנה ז' פ"ח דפרה] כל הפוסל את התרומה מטמא את המשקין להיות תחלה. לא קשיא. דהכא דוקא בטבילה בעינן כונה למעשר וכ"ש לתרומה. אבל בנטילת ידים כי נטל לחולין שוב אינו פוסל בתרומה. דאלת"ה אין לך אדם אף חבר אוכל חולין בטהרה. שלא יטמא משקין כך כתבו התוס'. אבל הרמב"ם בפי"ג מהל' אבות הטומאות כתב וכן הנוטל ידיו או הטבילן צריך כונה אפי' למעשר כו' [ומיירי לענין אכילת מעשר ותרומה וכן מוכח התם והכא בפירושו שבמשנה. אבל לנגיעה ודאי דאף לתרומה א"צ כונה. ואצ"ל למעשר ועיין בפי' הר"ב בפ"ק דשבת משנה ד' בגזרה השביעית]:

כאילו לא טבל. פירש הר"ב למעשר כו' אבל טבילה היא לחולין. והא אתא לאשמועינן דאי לגופיה לא אצטריך. דהא ברישא תנן דאפי' הוחזק לחולין אסור למעשר. ועי"ל דאי מרישא ה"א דטפי עדיף לא הוחזק כלל למעשר מהוחזק לחולין. דהא עקר דעתו לגמרי ממעשר. תוס':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(י) (על המשנה) טבל כו'. דוקא בטבילה בעינן כונה למעשר וכל שכן לתרומה, אבל בנטילת ידים כי נטיל לחולין שוב אינו פוסל בתרומה. דאי לא תימא הכי אין לך אדם אף חבר אוכל חולין בטהרה שלא יטמא משקין. תוספות. ועתוי"ט:

(יא) (על הברטנורא) והא אתא לאשמעינן. דאי לגופיה לא איצטריך, דהא ברישא תנן דאפילו הוחזק לחולין אסור למעשר. ועוד י"ל דאי מרישא הוה אמינא דטפי עדיף לא הוחזק כלל למעשר מהוחזק לחולין דהא עקר דעתו לגמרי ממעשר. תוספ':

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

טבל לחולין וכו': עד סוף הפרק ביד ר"פ י"ג דהלכות שאר אבות הטומאות וסי' ב' ובפ"א דהלכות מקואות סי' ח' ועיין בספר החכם השלם ה"ר מנחם עזריה נ"ע סי' י"ז ובגמ' פ' השוחט (חולין דף ל"א) ומוכח התם דר' יונתן בן יוסף ס"ל התם בברייתא דחולין נמי בעי כונה. ופרכינן בגמ' מני מתני' רבנן היא דשאני להו בין חולין למעשר דפליגי עליה דר מאיר במסכת פרה פי"א גבי כל הטעון ביאת מים מד"ס ואסרוהו במעשר אימא סיפא בגדי ע"ה מדרס לפרושים בגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה ולא אמר מדרס למעשר אתאן לר"מ דאמר חולין ומעשר כי הדדי נינהו ומשני אין רישא רבנן וסיפא ר"מ רב אחא בר אדא מתני ליה בסיפא חמש מעלות פרושין ואוכלי מעשר ואוכלי תרומה ואוכלי קדש וחטאת ומוקי לה כולה כרבנן וכדפי' בסמוך ר"ע ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

מ) הטובל לחולין לאכול חולין בטהרה:

מא) והוחזק לחולין ר"ל אע"ג שהתכוון לטבול לאכילת טהרה בוודאי, אף דלחולין לא בעי כוונה:

מב) אסור למעשר אסור לאכול מעשר שני:

מג) אסור לתרומה ר"ל לאכול תרומה, אבל אינו פוסל תרומה במגע [דאלת"ה ק' מה מהני נטילה קודם מזיגת הכוס כרפ"ח דברכות, הרי אפי' כשיטול תחלה לחולין ידיו יכולין לפסול תרומה, וא"כ יטמאו למשקין חולין להיות תחלה, דכך הדין דכל הפוסל תרומה מטמא למשקין להיות תחלה. כך כ' בבאר אברהם. ולפע"ד יש לדחות, דהתם מדנטל ידיו למשקין הו"ל כנטל ידיו לתרומה]:

מד) אסור לחטאת ליגע במי פרה:

מה) טבל ולא הוחזק שלא התכוון לטבילה וודאית, רק לרחיצה, ושאם יצטרך יהיה לטבילה:

מו) כאילו לא טבל ולא מהני, רק לחולין דלא בעי כוונה:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי