A Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature/ביתרי - בכייה
to be buried). Hall. IV, 10 (11) (Y. ed. ביתור; ed. Nap. בייתר, Ven. ביתיר) mentioned as a place not belonging to Palestine proper. Cant. R. to II, 17 תר בית.
*ביתרי pr. n. pl. Bethre. Snh. 95a תרי בי מטו כי (Ms. M. ביטרי) when they came to B.
*ביתרתה, Y. Succ. I, 52a bot., read, with Y. Erub. I, 19c top; Y. Kil. IV, 29b, חבירתא בית or תה . . . ., name of a field or an estate.
בכא, בכה, v. בבי.
בכוליאר, Yoma 25a, v. כוכלייס.
בכור m. (b. h.; בכר) first-born (opp. פשוט, a plain, unprivileged son); also of animals. B. Bath. 126a ב׳ ופשוט; a. fr. -- Y. Pes. X, beg. 37b אכיל והוה ב׳ הוה was a first-born and yet did not fast (on the eve of Passover). -- Yeb. 16a; Y. ib. I, 3a bot. שטן ב׳ (play on קטן) the first. in obstinate dispute. -- Gen. R. s. 91 (ref. to Gen. XLII, 37) וכ׳ שוטה ב׳ זה הרי is this a foolish first-born sonl are thy children not my children? [שוטה ב׳ a first-born son byhis mother, v. בוכרא I.]-- Bekh. VIII, 1, a. fr. לנחלה ב׳ a. first-born with the privileges of a double share of in- heritance (Deut. XXI, 15 sq.), לכהן ב׳ one who must be redeemed from the priest (Ex. XIII, 2). Ib. IV, 4 את ראה הב׳ examined the first born animal (and declared it de- fective); a. fr. - Pl בכורים, בכורות. Ex. R.s. 18 מצרים בכורי the first-born of Egyptian cattle; ib. בכורות מכת the plague of the first-born in Egypt; Num. R. s. 4; a. fr. -- Bekh. IV, 5 he who receives payment ב׳ דואה להיות for examining first-born animals (as to bodily defects, v. supra; a. fr. -- [Y. Shek. III, beg. 47b הבכו׳, read הבכירות.] Ch. בוכרא.
בכורא f. ch. (=next w.) early fg. Targ. Hos. IX, 10. Targ. Is. XXVIII, 4 - Pl. בכורין, בכוריא m. first fruits. Targ. Lev. II, 14; a. e.
בכורה, ביכ׳ f. (b. h.; בכר) early fruit, esp. fig- 11) P. בכורות. Gen. R. s. 22 וכ׳ הב׳ אוכל היה ate the early fruits himself and offered the late to the king. Snh. 91b; Lev. R. s. 4 נאות ב׳ fine ealy figs. Ter. IV, 6 בב׳ at the time of early ripening. -- 2) Pl. בכורים m. (b. h.) firstt fruits (to be offered), (sub. מנחת) ofering of first fruits. Bicc. I, I; a. fr. -- Hiccurim, name of a ttreatise of the Mishnah, belonging to the order of Seeds (זרעים).
בכורה f. (b. h.; בכר) 1) first-born. Pl. בכורות. Ex. R. s. 18 הב׳ הנקבות the first-born females (in Egypt). -- 2) first birth, birth-right. B. Bath. 123a וכ׳ מראובן ב׳ נטל took the birth-right from Reuben and gave it to Joseph. Ib. וכ׳ ב׳ היתה ראויה the first birth (of Jacob's children) was destined tto issue from Rachel. Ib. 124a ב׳ חלק the share of the first-born; a. fr. -- 3) the law appertaining to first-born animals, v. בכור. -- Bekh. I, 1 בב׳ חייב is sub- ject to the law &c., הב׳ מן פטור is exempt from &c.; a. v. fr. -- Pl. בכורות, v. supra a. בכור. -- H'khoroth (Bekh.), name of a Talmudic treatise, belonging to the order of Kodashim (קדשים).
בכורותא ch. same, birth-right. Targ. O. Gen. XXV, 31 sq.; v. בכירותא.
*בכושא m. (=כושא בר, v. כשכש; for Syr. בר=בכשא כשא, cmp. דופק) knocker for giving signals for worship. Y. Meg. III, 73d bot. (Var. מכושא).
בכותא, v. בכיתא.
בכי, בכה (b. h.; בך to break through, split, v. Ges. H. Dict. s. v.; v. בכר) to weep. Hull. 7b; a. fr. Ohol. XVIII, 4 בוכין שדה weepers field, a place where the funeral cortege disperses; v. M. Kat. 5b שמפטירין שדה מתים בה (Ms. M. שמפסידין) where the funeral addresses are held. Pi. בכה 1) to cause to weep, make cry. Lam. R. to I, 2 (ref. to תבכה בכה) עמה מה״ש ומבכה בוכה she cries and makes the angels cry with her. Ex. R. s. 1 מבכין היו אותו they made it (the Egyptian child) cry. -- 2) to mourn, lament (Ezek. VIII, 14). Tosef. Kel. B. Bath. II, 8 מבכות מיתיהן lament their dead.
בכי, בכא ch. same, also (act. v.) to lament. Targ. Gen. XXIII, 2;a. fr. - Part. בכי. Ber. 5bבכינא קא. .. לההואשופרא I cry over that beauty that it should rot in the ground. Ib. קבכית אמאי why criest thou? Ib. בכי קא דהוה (v. Rabb. D. S. a. l.) that he was crying. Lam. R. to I, 17 נחתא בכיה סלקא בכיה weeping she(Israel) goes up (to the ruins of Jerusalem), weeping she goes down. Y. Yoma II, 39d top בכוין . . . .. שרון all the people began to cry. -- Y. Hag. I, 76c bot. בעיינוי בכי blear-eyed. - Taan. 5b וכי בכייא בכו בכדי Ms. M. (ed. ספדו) is it for naught the weepers wept? Gen. R. s. 68, v. next w.; a. fr.
בכי I m. (b. h.; preced.) weeping. Gen. R. s. 68; Lev. R. s. 8, a. e. (playing on בכושרות, Ps. LXVIII, 7) ושירות ב׳ weeping and songs, וכ׳ אומר דבעי מאן he who loves (his wife) sings, he who does not, weeps; Snh. 22ר.
בכי f. ch. same. Targ. II, Sam. XIII, 36; v. בכיתא.
בכי II, ב׳ בעל (ב עין) pr. n. pl. Baalbek (En- Bekhi, later Heliopolis), an ancient city of Syria, renowned foor its temples and bazaars (יריד). Ab. Zar. 11b יררד ב׳ שבעין the bazaar at En B. (with its idolatrous rites). Maasr. V, 8 ב׳ ב׳ שום Baalbek garlic.
בכי m. (b. h. בכא?) a species of pears, prob. the pyrum Syrium of the Romans (cmp. LXX a. Vulg. I Chr. xXIV, 15). Pl. בכיים. Y. Kil. I, 27a.
בכיא f.=בכי. Targ. Is. XXXVIII, 3; a. e.
בכיא m. (בכי) weeper, wailer. Pl. בכייא. Taan. 5b, v. בכי ch.
בכיה, בכייה f.=בביI. Y. Taan. IV, 68d top בכיי׳ תפלות של; Bab. ib. 29a חנם של בכי weeping for no cause. Gitt. 58a, a. fr. בב׳ געו they sobbed loudly.
בכיותא ch. same. Targ. Y. I Gen. XXXV, 8; (II ib. בכותא), v. בכיתא. 22