Translation:Shulchan Aruch/Yoreh Deah/17
The law regarding one who slaughters an animal that is in danger of dying
דין השוחט בהמה מסוכנת למות
Contains three Seif.
ובו שלושה סעיפים:
Seif 1[edit]
One who shechts a healthy [animal] and it doesn't quiver, behold it's permitted. But a mesukenet [one prone to die], namely they try to make it stand (by shouting or by stick. Kol Bo in the name of Raabad) and it doesn't stand up, even though it eats the food of healthy animals, if it's shechted and doesn't convulse at all, behold it's nevelah [unkosher] and one is given lashes for it. But if it convulses it's permitted. The convulsions needs to be at the end of slaughter (and continue after the shechitah. Rabbeinu Yerucham in his book Toldot Adam w'Chawah 15:3, in Rashi's opinion), but if at the start it's of no avail.
How should the convulsions be? With small livestock, and with large or small game, whether it extents its its foreleg and retracts it, or extends its leg even without retracting it, or just flexes its leg, behold it's convulsion and is permitted. But if it extends its foreleg and doesn't retract it, behold it's forbidden, as it's just the vitality leaving.
With large livestock: whether foreleg or hind, whether extension or flexion, or flexed without extending, behold it's convulsion and permitted. And if it extended neither foreleg or hind nor flexed at all, behold it's fouled.
And for fowl: even if it only flinched with an eyeblink, and only shook in its tail, behold it's convulsion.
השוחט את הבריאה, ולא פירכסה (פי' שלא נתנענעה) – הרי זו מותרת. אבל המסוכנת: והוא, כל שמעמידים אותה (בגערה או במקל. כל בו בשם הראב"ד) ואינה עומדת, אע"פ שהיא אוכלת מאכל בריאות. שחטה ולא פרכסה כלל – הרי זו נבלה ולוקין עליה. ואם פרכסה הרי זו מותרת. וצריך שיהיה הפירכוס בסוף השחיטה (ולמשוך עד אחר השחיטה. רבינו ירוחם בספרו "תולדות אדם וחוה" נתיב ט"ו ח"ג לדעת רש"י), אבל בתחילתה אינו מועיל.
כיצד הוא הפירכוס: בבהמה דקה, ובחיה גסה ודקה – בין שפשטה ידה והחזירה, או שפשטה רגלה אע"פ שלא החזירה, או שכפפה רגלה בלבד – הרי זה פרכוס ומותר. אבל אם פשטה ידה ולא החזירתה – הרי זו אסורה, שאין זו אלא הוצאת נפש בלבד.
בבהמה גסה: אחד היד ואחד הרגל, בין שפשטה ולא כפפה, בין שכפפה ולא פשטה – הרי זה פרכוס ומותרת. ואם לא פשטה לא יד ולא רגל ולא כפפה כלל – הרי זו נבלה.
ובעוף: אפילו לא רפרף (פירוש, מענין "כהרף עין") אלא בעינו, ולא כישכש (פירוש נענע) אלא בזנבו – הרי זה פרכוס.
Seif 2[edit]
One who shechts a mesukenet at night, and can't tell if it made convulsions, behold it's suspect void and forbidden.
השוחט את המסוכנת בלילה, ולא ידע אם פירכסה – הרי זו ספק נבלה ואסורה.
Seif 3[edit]
The great sages would not eat of a beast they hurried to shecht so that it doesn't die, even if it made convulsions at the end of shechita. But this matter is not a prohibition, rather the more one takes this stringency on himself the more praiseworthy.
גדולי החכמים לא היו אוכלים מבהמה שממהרים ושוחטים כדי שלא תמות ואע"פ שפירכסה בסוף השחיטה. ודבר זה אין בו איסור אלא כל הרוצה להחמיר על עצמו בדבר זה – הרי זה משובח.