משנה מקואות ז א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מקואות · פרק ז · משנה א | >>
יש מעלין את המקוה ולא פוסליןא, פוסלין ולא מעלין, לא מעלין ולא פוסלין.
אלו מעלין ולא פוסלין: השלג, והברד, והכפור, והגליד, והמלח, והטיט הנרוקב.
אמר רבי עקיבא, היה רבי ישמעאל דן כנגדי לומר, השלג אינו מעלה את המקוה.
והעידו אנשי מידבא משמו ג שאמר להם, צאו והביאו שלג ועשו מקוה בתחלה.
רבי יוחנן בן נורי אומר, אבן הברד, כמים.
כיצד מעלין ולא פוסלין: מקוה שיש בו ארבעים סאה חסר אחת, נפל מהם סאה לתוכו והעלהו, נמצאו מעלין ולא פוסלין.
משנה מנוקדת
יֵשׁ מַעֲלִין אֶת הַמִּקְוֶה וְלֹא פּוֹסְלִין, פּוֹסְלִין וְלֹא מַעֲלִין, לֹא מַעֲלִין וְלֹא פּוֹסְלִין. אֵלּוּ מַעֲלִין וְלֹא פּוֹסְלִין: הַשֶּׁלֶג, וְהַבָּרָד, וְהַכְּפוֹר, וְהַגְּלִיד, וְהַמֶּלַח, וְהַטִּיט הַנָּרוֹק. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דָּן כְּנֶגְדִּי לוֹמַר: הַשֶּׁלֶג אֵינוֹ מַעֲלֶה אֶת הַמִּקְוֶה. וְהֵעִידוּ אַנְשֵׁי מֵידְבָא מִשְּׁמוֹ, שֶׁאָמַר לָהֶם: צְאוּ וְהָבִיאוּ שֶׁלֶג וַעֲשׁוּ מִקְוֶה בַּתְּחִלָּה. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר: אֶבֶן הַבָּרָד כַּמַּיִם. כֵּיצַד מַעֲלִין וְלא פּוֹסְלִין? מִקְוֶה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה חָסֵר אַחַת, נָפַל מֵהֶם סְאָה לְתוֹכוֹ, וְהֶעֱלַתּוּ, נִמְצְאוּ מַעֲלִין וְלֹא פּוֹסְלִין.
נוסח הרמב"ם
יש מעלין את המקוה ולא פוסלין,
- פוסלין ולא מעלין,
- לא מעלין ולא פוסלין.
- אלו מעלין ולא פוסלין -
- השלג, והברד, והכפור,
- והגליד, והמלח, וטיט הנרוק.
- אמר רבי עקיבה:
- היה רבי ישמעאל דן כנגדי לומר -
- השלג - אינו מעלה את המקוה.
- היה רבי ישמעאל דן כנגדי לומר -
- העידו אנשי מידבא משמו,
- שאמר להם: צאו והביאו שלג, ועשו מקוה כתחילה.
- רבי יוחנן בן נורי אומר: אבן הברד - כמים.
- כיצד מעלין ולא פוסלין?
- מקוה שיש בו ארבעים סאה חסר אחת,
- נפל מהם סאה לתוכו - העלהו,
- נמצאו - מעלין ולא פוסלין.
פירוש הרמב"ם
כפור - הוא מה שיקפא מן המים בעת צאתו [מעבים] וירד דק.
וגליד - מה שיקפא מן המים על פני הארץ, ועל פני המים.
וטיט הנרוק - טיט הרקיק הרבה כמו הרוק.
ואשר העידו בו אנשי מידבא אמת. ואמנם הנה מעקבים רבי עקיבא מצד שהם העשוי לפנים, לא שהוא יחשוב זה:
פירוש רבינו שמשון
אלו מעלין ולא פוסלין. באידך בבא מפרש כיצד:
אבן הברד כמים. דפוסלין בשלשת לוגין ואין מעלין במקוה חסר קורטוב ונפל לתוכו קורטוב ברד אין משלימין אותו לארבעים סאה להכשירו לטבילה:
תניא בתוספתא (פ"ה) עיגולי שלג המשוקעין במקוה הרי אלו מעלין ור' יהודה אומר אינן מעלין ומודה רבי יהודה שהוא מביא טיט הנרוק בעריבה ומשיק ויורד וטובל. פי' טיט הנרוק נחשב כמים לענין מקוה ואין נחשב כמים להפסל בשאיבה:
נמצאו מעלין. שהשלימוהו ולא פוסלין בשלשת לוגין שאובין דסאה ששת קבין וקב ארבעת לוגין:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
יש מעלין - משלימין לארבעים סאה:
ולא פוסלין - בשלשה לוגין שאובין. וכולהו מפרש כיצד: הכפור גשמים שיורדין נקפים:
גליד - מים שקפאו על פני הארץ או על פני המים:
טיט הנרוק - טיט רך ורקיק שנעשה כמו רוק:
אבן הברד כמים - כמים שאובים דאמרינן לקמן פוסלים ולא מעלים. ואין הלכה כרבי יוחנן בן נורי. והלכה כעדותן של אנשי מידבא שעושין מקוה מן השלג אפילו לכתחילה:
נמצאו מעלין - שהשלימוהו:
ולא פוסלין - בשלשה לוגין שאובין. שהרי סאה היא הרבה יותר משלשה לוגין, ולא נפסל המקוה בכך:
פירוש תוספות יום טוב
יש מעלין ולא פוסלין. ה"ק אצ"ל שאין פוסלים. ב"י בשם הראב"ד. וכ' עוד בשם הראב"ד. וא"ת כיון דחשיב להו מיא דמעלין. מ"ט לא פסלי בשאובין )ה"ט דמקוה מים הוא דאיתקש למעין מה מעין בידי שמים. אף מקוה בידי שמים. אבל שאר משקים לא איתקש:
והטיט הנרוק. אפילו נרוק [אינו פוסל]. טור. [ועיין סוף פרק ב]:
והעידו אנשי מידבא משמו וכו'. ואמנם מה שהיה חולק על ר"ע. הוא במשא ומתן של הדין על צד הויכוח. לא שהוא יסבור כך. הרמב"ם בנא"י:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(א) (על המשנה) ולא פוסלין. פירוש, ואין צריך לומר שאין פוסלין. ואם תאמר, כיון דחשיב להו מיא דמעלין, מאי טעמא לא פסלי בשאובין. היינו טעטא, דמקוה מים הוא דאתקש למעין, מה מעין בידי שמים, אף מקוה כו', אבל שאר משקין לא אתקיש. הר"א:
(ב) (על המשנה) הנרוק. אפילו נרוק אינו פוסל טור.
(ג) (על המשנה) והעידו כו'. ואמנם מה שהיה חולק על ר"ע הוא במשא ומתן של הדין ועל צד הויכוח, לא שיסבור כך. הר"מ בנוסחת ארץ ישראל:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
והטיט הנרוק: פירוש אפילו נרוק וכן בטור שם והטיט שהוא עב קצת אפי' יש בו רכות. שיכולים להריקו מכלי אל כלי ע"כ. והעלו התוס' וגם ה"ר שמשון ז"ל דטיט הנרוק נמי אפי' בשעה שמצטרף להשלים מ"מ אין מטבילין בו וכדתנן לעיל ס"פ שני מקוה שיש בו מ' סאה מים וטיט ר' אליעזר אומר מטבילין במים ואין מטבילין בטיט ר' יהושע אומר במים ובטיט באיזה טיט אמרו בטיט שהמים צפין על גביו ואם היו המים מצד א' מודה ר' יהושע שמטבילין במים ואין מטבילין בטיט באיזה טיט אמרו וכו'.
משמו שאמר להם: מ"מ שהיה אומר להם צאו:
נפל מהם סאה לתוכו העלוהו: כך צ"ל. וי"ס העלתו בתי"ו וגרסא נכונה היא. וכתב הרמב"ם ז"ל אפי' הביא מ' סאה שלג בתחלה והניחן בעוקא ורסקן שם ה"ז מקוה שלם וכשר ע"כ ונלע"ד דונפל מהם סאה לתוכו דקתני במתני' להשלים המקוה לאו דוקא דהא בעי' ב' סאים שלג או יותר כדי שיצא מהם סאה מים וכן זה שכתבתי בשם הרמב"ם ז"ל מ' סאה שלג נלע"ד דלאו דוקא אלא דמתני' נקט סאה משום פסול דודאי דבסאה אחת שלג איכא טפי משלשה לוגין וסרכא דלישנא דנקט במתני' נקט ג"כ הרמב"ם ז"ל גם בדין זה שכתב ז"ל. והילך כל הלשון אשר שם בב"י בדף רמ"א עמוד ד' וא"ת הנך כולהו דקאמר מעלין ולא פוסלין כיון דחשיב להו מיא לאשלומי מ"ט לא פסלי בשאובין התם משום דהוו דבר שאין עושין ממנו מקוה לכתחלה אלא אצטרופי בלחוד הוא דמצטרפי לרובא דכשרים ומש"ה אין פוסלין בשאובה מ"ט מקוה מים הוא דאתקש למעין מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים אבל שאר משקים לא אתקוש הלכך שאר משקין בשנוי מראה הוא דפסלי משום דמתחזי כמקוה של שאר משקים אבל משום שאובין לא והנך כולהו כיון דליכא בהו שנוי מראה פיסול שאובה נמי ליכא וא"ת לאנשי מידבא משום ר' ישמעאל הרי עושין מן השלג מקוה לכתחל' ואפ"ה כי נותנו בידים כשר התם לכשיתפשר קאמר וכשנפשר מילתא אחרינא הוא וממילא קא הוה מקוה ע"כ. והרז"ה ז"ל כתב על זה אנו תמוהין מהיכן למד שבמדידה עשו אנשי מידבא את המקוה או שהביאו את השלג בכלים שמא בידיהם משכו והוליכוהו עם הקרקע עכ"ל ולבסוף דבריו כתב הלכך אין לנו מאותו מעשה שום ראיה לומר שאין השאובה פוסלת בשלג ונראה לי שדינו כדין המים בין לפסול בין להכשיר ע"כ ורבינו יעקב ז"ל השמיט גליד משום דמדין ברד וכפור הוא נלמד אבל מלח איני יודע למה השמיטו ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
יש מעלין את המקוה: ר"ל משלימין אותה למ' סאה:
ולא פוסלין: תמוה דכיון דמעלין פשיטא דאינן פוסלין. תי' רב"י בשם הראב"ד דה"ק ואצ"ל שאינן פוסלין. ול"מ הערוני דברי קדשו של ע"ר אאמ"ו הגזצוק"ל לומר. דצריכ'. דאי מרישא סד"א דהא דמעלין היינו כשהן פחות מג' לוגין. דאע"ג דבשאר שאובין שהן פחות מג' לוגין. אינו מעלה ואינו פוסל [כי"ד ר"א סכ"ב]. אפ"ה שלג וחביריו מעלין מדאינן מים שאובין ממש. אבל כשהן ג' לוגין ממש. סד"א דלא מסקינן להו ב' מדרגות. ודי שלא יפסלו המקוה. אבל לא שישלימו גם מדתה. קמ"ל. א"נ נ"ל דאי מרישא הו"א דשלג וחביריו דקאמר דמעלין. היינו דקמ"ל דאע"ג דאינן מים ממש. אפ"ה דינן כמים ומשלימין מ' סאה של המקוה. אבל זה רק כשהשלג וחביריו אינן שאובין. דהיינו שלא נתמלא בכלי. מדאין סברא לומר שיהיו עדיפי טפי ממים. שישלימו המ' סאה. ולא יכלו להתהוות שאובין. להכי קמ"ל ואינן פוסלין. ר"ל אפי' כשהן באופן שאפשר שיפסלו. דהיינו שהן שאובין בכלי. אפ"ה מעלין:
והכפור: רייף. והוא גרגרי ברד קטנים מאד. שמתהווים מרסיסי טל שנקרשו בקור הבוקר בחורף:
והגליד: אייז. ומיירי אפי' בשאובין שהוקרשו. דכשחזרו ונמוחו כשירים כמי גשמים [י"ד ר"א סל"א]:
והטיט הנרוק: ר"ל כל שהטיט רך כל כך שיכולין להריקו מכלי אל כלי [כך היא הגי' בסוכה [ד' י"ט ב'] ובזבחים [כ"ב א'] גרסינן טיט הנדוק. ופירש רש"י שם שהוא דק]. מיהו דוקא כשפרה יכולה לשתות ממנו [ועי' לעיל ספ"ב]. דבאין הפרה יכולה לשתות ממנו אינו מצטרף להשלים המ' סאה [כזבחים כ"ב א']. וכל הנך שבמשנה. אפי' עשה כל המקוה מהם. כגון שכינס השלג או חד מהנך לתוך כלי והריקו לגומא ריקה של המקוה. וריסקו עד שנעשה מים. והן עכשיו מ' סאה מותר לטבול בה לכתחלה. דכל עוד שלא נתרסק אינו נעשה שאובין בכלי [עש"ך ר"א סקע"א]. לבר מטיט הנירוק. אע"ג שפרה שותה ממנו. רק אצטרופי מצטרף להשלים שיעור המ' סאה. אבל לטבול בהן עצמן לא. אפי' לא נשאב בכלי [כסוכה י"ט ב'. ומה"ט גם רב"י בי"ד שם לא זכר בשעשה כל המקוה מטיט הנירוק. רק משלג ואינך שבמשנה]. מיהו לנט"י לאכילה. מדאין חיוב נט"י רק מדרבנן. להכי כל שיש מ' סאה שלג על פני כל ארץ. ומונח מרודד מחובר יחד. מותר לטבול בהן ידיו לאכילה. אע"ג שלא ריסק השלג [ונ"ל דה"ה דשרי לטבול בו כלי אכילה חדש שקנה מעובד כוכבים. להרמב"ם דס"ל דטבילתן רק מדרבנן [כפי"ז ממאכלות]. אמנם מבאר הגולה [י"ד ק"כ אות ז' משמע] שטבילתן מדאורייתא]. אבל כשכינס השלג וכדומה בכלי ושפכן על היד לנט"י. דוקא בריסקו מהני [מג"א או"ח רס"ח סקט"ז]:
אמר ר' עקיבא היה ר' ישמעאל דן כנגדי לומר השלג: נ"ל דנקט שלג לרבותא. אף שנמוח מיד בבואו למים. אפ"ה אינו משלים. וכ"ש ברד גליד ומלח:
והעידו אנשי מידבא משמו שאמר להם צאו והביאו שלג ועשו מקוה בתחלה: ר"ל אפי' לא הי' שם בהגומא עדיין מים כלל כשר. אלמא שחזר בו. או שבתחלה לא אמר כן לר"ע רק דרך פלפול בעלמא. דמסתבר דאינו כמים אפי' להשלים שיעור המ' סאה. אבל לדינא מודה לר"ע. דאפי' באין שם מים ממש הו"ל הוא עצמו כמים:
ר' יוחנן בן נורי אומר אבן הברד כמים: נ"ל דר"ל אפי' אבן הברד שהוא גוש גס. וכ"ש שלג וכפור וגלוד נמי כבר היו מים. כולהו אף שמעלין ואינן פוסלין. עכ"פ כיון שכולן דינן כמים ממש. לפיכך אם טלטלו בידו או בכלי. נעשו שאובין:
כיצד מעלין ולא פוסלין: ד"ה הוא:
נפל מהם: משלג או מאינך:
סאה לתוכו והעלהו: דע"י נפילתן לשם נתמלא המ' סאה:
נמצאו מעלין ולא פוסלין: ר"ל המקוה כשירה לטבילה. דאפי' כנסן בכלי לא נעשו שאובין [ר"א ס"ל. אמנם נ"ל דלהכי נקט תנא והעלהו בוי"ו החיבור. מדהך בבא גם ריבז"נ ס"ל. ולדידיה רק כשהעלהו דהיינו שלא היו שאובין אז אינו פוסל]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת