Translation:Shulchan Aruch/Orach Chaim/240

by Yosef Karo

איך יתנהג האדם בתשמיש מטתו

Contains seventeen Seif.

ובו שבעה עשר סעיפים:

1 If a person is married, he should not be too frequent [in his relations] with his wife, but rather according to the schedule specified in the Torah. Those who are at leisure, who have means of living and don't have to pay a tribute, their schedule is once every day; hired hands who work in another town and sleep every night at their homes, once a week; and if they work in their own town, twice a week; donkey drivers, once a week; camel drivers, once in thirty days; seamen, once in six months; the schedule of Torah Scholars (talmidei chakhamim) is from Friday night to Friday night; Every man needs to visit his wife on the night she immerses, and before he embarks on a journey unless it is for a mitzvah matter. This applies [even] if his wife is nursing a child; and [if] he realizes that she is soliciting him and seeking to please him and preens herself before him so that he would pay attention to her, he must visit her. Even when he is with her, his intention should not be his own pleasure, but be like someone paying his debt that he owes her at her schedule, and to fulfill the obligation of his Creator, so that he may have children who delve in the Torah and perform mitzvot in the Yisrael[ite people]. And so too if his intent is for the benefit of the fetus, since during the last six months it benefits it, causing it to come out purified and lively, this seems good. And if his intention is to make boundaries for himself in order to not have cravings for transgression, since he sees his urges getting the better of him and he's craving that thing. Rem"a: For this too one receives reward, but (Tur) it would be he resist his urges and overcome them. For a man has a small member; when he starves it, he is satisfied; when he satisfies it, he starves. But anyone who doesn't need it, but arouses his craving to fill it up, this is the Yetzer haRa's counsel, and from what is permitted to him it will lead him to what is prohibited for him, and about this our Rabbis o.b.m. said: One who hardens himself intentionally shall be in niduy (outcast). 2 A man must not drink from one cup and set his eyes on another cup (ed.- i.e. have relations with one woman while thinking of another), even if both are his wives. 3 “And I will purge out from among you the rebels, and those that transgress against Me” (Ezekiel 20:38) - These are children of those who have nine traits: children of a woman who was raped; children of a hated woman, children of ostracism, children of substitution, children of strife, children of drunkenness, children of a woman who was divorced in the heart, children of mixture, children of a shameless woman. 4 It's forbidden to stare at "that place," for whoever stares at it has no bushah [sense of embarassment], and transgresses (Mic. 6:8) "w'hatzne`a lekhet/and you shall go humbly," and drives away bushah from his face. For "whoever has a sense of shame does not commit faults," as it's written (Ex. 20:20), "u'ba`avur tihyeh yir'atho `al-pneikhem/ to (not) transgress let His fear be on your face.." - this is bushah - "..l'bilti tech'ta'u/ to commit no faults." Furthermore he incites the Yetzer haRa on his lifeforce. And all the more so if he kisses there, as he transgresses (Lev. 20:23) "kol-elleh/ all these things" [did the nations do], moreover he transgresses (Lev. 11:43) "[b]al-teshak'tzu eth-nafshotheikhem/ don't make yourselves disgusting." 5 He below and she on top[*] is derekh `azut (a brazen way). Having relations on equal level [such as side by side] is derekh `eqesh (a crooked way, cf. Prov. 28:6). [* B'er Heitiv: on top: Part of the sanctity of relations is to be face to face (Zohar).] 6 It's forbidden to have relations in the presence of any person who's awake, even separated by a partition ten [tefach] high. But in the presence of an infant who doesn't speak yet it's permitted. A room where there's a Torah scroll or chumashim that are made in scrolls, it's forbidden to have relations there until there's a partition before it. (And regarding making [the partition] on Shabbat see below #315, top.) And if he has a different room it's forbidden until he removes it. And if there are tefillin or sefarim in it, even Gemara, it's forbidden, until he puts them in a container inside a container, provided the outside one isn't dedicated for it. (See above 40:3.) But if it's special for that item even a hundred are considered one. If he spreads a tallit on a case it's considered a container in a container. 7 One shouldn't have relations at the start of night nor at the end, so that others' voices shouldn't be heard and he comes to think about another woman; rather, in the middle of the night. 8 He should perform relations in awe and fear, as it's written of R' A. that he'd "uncover a handbreadth" and "cover a handbreadth" like a demon was forcing him, meaning in awe and fear as if a demon is forcing him. Some explain "he would uncover a handbreadth and cover a handbreadth" meaning he wouldn't rub his member during relations so as to reduce his pleasure, resembling someone who a demon is forcing him to do the thing. Others explain "he would uncover a handbreadth" of his wife, meaning now he uncovers for the needs of relations, then soon he covers her, in other words he wouldn't prolong the action, seeming as if the demon satisfied him and he kicked it off and put the action to rest; to so much of an extent did he keep the relations short. Still others explain he'd uncover a handbreadth of the apron that was belted around him, as even during relations he needed it for a wrap, and he'd expose just a handbreadth of it and cover it immediately in order to reduce his pleasure. There are all kinds of explanations, and a ba`al nefesh (someone who guards his soul) needs to be mindful of them. 9 He shouldn't tell her things unrelated to the action, not during relations and not before it, in order to put his mind on another woman. And if he tells her [things resulting in that] and has relations they said of him (Amos 4:13), "Magid l'adam mah sicho/ He tells a man what was his speech": even even a trivial conversation between a man and his wife they tell him at his hour when being judged. 10 If he was wroth with her it's forbidden to have relations until he makes appeasement with her. But he can talk with her before relations in order to put her in a right mood. אם היה לו כעס עמה אסור לשמש עד שיפייסנה ויכול לספר עמה קודם תשמיש כדי לרצותה: 11 Forbidden to make it with the light on. אסור לשמש לאור הנר אע"פ שמאפיל בטליתו: If there is a curtain of 10 pesachim it is allowed. The curtain has to be fixed so the wind will not blow it. (This curtain cannot be put on shabbes, because it is considered building a place. You have to put the curtain before shabbes) הגה: אבל אם עושה מחיצה גבוה עשרה לפני הנר (הגהות מיימוני פ"ד מהל' י"ט) אע"פ שהאור נראה דרך המחיצה כגון שהפסיק בסדין שרי (כן נראה לי מדברי רש"י בפ"ב דמסכת ביצה) גם אמרינן התם דשרי כשכופה כלי על הנר ואם מותר לעשות מחיצה זו בשבת ע"ל ריש סי' שט"ו: וכן אסור לשמש ביום אלא אם כן הוא בית אפל: הגה: ותלמיד חכם מאפיל בטליתו ושרי (טור): Chapter 12 סעיף יב It is forbidden to make it during times of hunger. אסור לשמש מטתו בשני רעבון אלא לחשוכי בנים (פירוש: מי שאין לו בנים): הג"ה: Look forward on chapter 574, verse 4. It is the same law when there is other kind of suffering in the world or country ועיין להלן סי' תקע"ד ס"ד והוא הדין בשאר צרות שהם כרעבון (ירושלמי דתענית): It is allowed if the couple don't have childer, if he will not control the will to make it or in the night of the mikveh Chapter 13 סעיף יג A guest cannot make it even if everyone is sleeping. unless he has a private room. אכסנאי אסור לשמש ואם יחדו לו ולאשתו בית מותר ובלבד שלא יישן בטליתו של בעל הבית: סעיף יד שכבת הזרע הוא כח הגוף ומאור העינים וכל זמן שתצא ביותר הגוף כלה וחייו אובדים וכל השטוף בבעילה זקנה קופצת עליו וכחו תשש ועיניו כהות וריח רע נודף מפיו ושער ראשו וגבות עיניו וריסי עיניו נושרים ושער זקנו ושחיו ושער רגליו רבה ושיניו נושרות והרבה כאבים חוץ מאלו באים עליו אמרו חכמי הרופאים אחד מאלף מת משאר חלאים והאלף מרוב תשמיש לפיכך צריך אדם ליזהר: סעיף טו לא יבעול והוא שבע או רעב אלא כשיתעכל המזון שבמעיו ולא יבעול מעומד ולא מיושב ולא בבית המרחץ ולא ביום שנכנס למרחץ ולא ביום הקזה ולא ביום יציאה לדרך או ביאה מן הדרך ולא לפניהם ולא לאחריהם. (והא דבריש הסימן שחייב לפוקדה איירי כשהוא רוכב או יושב בקרון וכאן איירי במהלך) (מהרש"ל): סעיף טז המשמש מטתו על מטה שתינוק ישן עליה אותו תינוק נכפה ולא אמרן אלא דלא הוי בר שתא אבל הוי בר שתא לית לן בה ולא אמרן אלא דגני להדי כרעיה (פירוש: שישן לרגליו) אבל גני להדי רישיה לית לן בה ולא אמרן אלא דלא מנח ידיה עליה אבל מנח ידיה עליה לית לן בה: סעיף יז מטה שישן בה עם אשתו צריך שתהא ראשה ומרגלותיה זה לצפון וזה לדרום:

סעיף א אם היה נשוי לא יהא רגיל ביותר עם אשתו אלא בעונה האמורה בתורה. הטיילים שפרנסתן מצויה להם ואין פורעין מס, עונתן בכל יום. הפועלים שעושים מלאכה בעיר אחרת ולנין בכל לילה בבתיהם, פעם אחת בשבוע. ואם עושים מלאכה בעירם, פעמיים בשבוע. החמרים אחת בשבוע. הגמלים אחת לשלושים יום. הספנים אחת לששה חדשים. ועונת ת"ח מליל שבת לליל שבת. וכל אדם צריך לפקוד את אשתו בליל טבילתה ובשעה שיוצא לדרך, אם אינו הולך לדבר מצוה, וכן אם אשתו מניקה והוא מכיר בה שהיא משדלתו ומרצה אותו ומקשטת עצמה לפניו כדי שיתן דעתו עליה חייב לפקדה. ואף כשהוא מצוי אצלה לא יכוין להנאתו אלא כאדם שפורע חובו שהוא חייב בעונתה ולקיים מצות בוראו שיהיו לו בנים עוסקים בתורה ומקיימי מצות בישראל. וכן אם מכוין לתיקון הולד שבששה חדשים אחרונים יפה לו שמתוך כך יצא מלובן ומזורז שפיר דמי. ואם הוא מכוין לגדור עצמו בה כדי שלא יתאוה לעבירה כי רואה יצרו גובר ומתאוה אל הדבר ההוא הגה: גם בזה יש קיבול שכר אך (טור) יותר טוב היה לו לדחות את יצרו ולכבוש אותו כי אבר קטן יש באדם מרעיבו שבע משביעו רעב. אבל מי שאינו צריך לדבר אלא שמעורר תאותו כדי למלאות תאותו זו היא עצת יצר הרע ומן ההיתר יסיתנו אל האיסור ועל זה אמרו רבותינו ז"ל המקשה עצמו לדעת יהא בנדוי: סעיף ב לא ישתה אדם בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר ואפילו שתיהן נשיו: סעיף ג "וברותי מכם המורדים והפושעים בי" (יחזקאל כ, לח) אלו בני תשעה מדות: בני אנוסה בני שנואה בני נדוי בני תמורה בני מורדת בני שכרות בני גרושת הלב בני ערבוביא בני חצופה: סעיף ד אסור להסתכל באותו מקום שכל המסתכל שם אין לו בושת פנים ועובר על "והצנע לכת" ומעביר הבושה מעל פניו שכל המתבייש אינו חוטא דכתיב "ובעבור תהיה יראתו על פניכם" זו הבושה "לבלתי תחטאו" ועוד דקא מגרה יצר הרע בנפשיה וכל שכן הנושק שם שעובר על כל אלה ועוד שעובר על 'בל תשקצו את נפשותיכם': סעיף ה הוא למטה והיא למעלה -- זו דרך עזות. שמשו שניהם כאחד -- זו דרך עקש: סעיף ו אסור לשמש מטתו בפני כל אדם אם הוא נעור ואפילו ע"י הפסק מחיצה עשרה ובפני תינוק שאין יודע לדבר מותר. בית שיש ספר תורה או חומשים העשוים בגלילה אסור לשמש בו עד שיהיה בפניו מחיצה (ולענין לעשותה בשבת עיין לקמן ריש סימן שט"ו) ואם יש לו בית אחר אסור עד שיוציאנה ואם יש בו תפילין או ספרים אפילו של גמרא אסור עד שיתנם בכלי בתוך כלי והוא שלא יהא השני מיוחד להם (ועיין לעיל סימן מ' סעיף ב') אבל אם הוא מיוחד להם אפילו מאה כחד חשיבי ואם פירש טלית ע"ג ארגז חשוב ככלי בתוך כלי: סעיף ז לא ישמש בתחלת הלילה ולא בסופה כדי שלא ישמע קול בני אדם ויבא לחשוב באשה אחרת אלא באמצע הלילה: סעיף ח וישמש באימה וביראה כמ"ש על ר"א שהיה מגלה טפח ומכסה טפח ודומה כמי שכפאו שד פי' באימה וביראה כאילו כפאו שד וי"מ מגלה טפח ומכסה טפח שלא היה ממרק האבר בשעת תשמיש כדי למעט הנאתו ודומה כמי שכפאו שד שעושה הדבר באונס וי"מ מגלה טפח שבאשה כלומר עכשיו מגלה אותה לצורך תשמיש ועכשיו מכסה אותה כלומר שלא היה מאריך באותה מעשה ודומה לו כמו שבעתו השד ונבעת והניח המעשה כל כך היה מקצר בתשמיש ויש מפרשים מגלה טפח על הסינר שהיתה חוגרת בו שאף בשעת תשמיש היה מצריכה לחגרה ומגלה רק טפח ממנה ומכסה מיד כדי למעט הנאתו וכולהו פירושי איתנהו וצריך בעל נפש ליזהר בהם: סעיף ט לא יספר עמה בדברים שאינם מעניני התשמיש לא בשעת תשמיש ולא קודם לכן שלא יתן דעתו באשה אחרת ואם סיפר עמה ושימש אמרו עליו "מגיד לאדם מה שיחו" (עמוס ד, יג) אפי' שיחה קלה שבין אדם לאשתו מגידין לו בשעת הדין: סעיף י אם היה לו כעס עמה אסור לשמש עד שיפייסנה ויכול לספר עמה קודם תשמיש כדי לרצותה: סעיף יא אסור לשמש לאור הנר אע"פ שמאפיל בטליתו: הגה: אבל אם עושה מחיצה גבוה עשרה לפני הנר (הגהות מיימוני פ"ד מהל' י"ט) אע"פ שהאור נראה דרך המחיצה כגון שהפסיק בסדין שרי (כן נראה לי מדברי רש"י בפ"ב דמסכת ביצה) גם אמרינן התם דשרי כשכופה כלי על הנר ואם מותר לעשות מחיצה זו בשבת ע"ל ריש סי' שט"ו: וכן אסור לשמש ביום אלא אם כן הוא בית אפל: הגה: ותלמיד חכם מאפיל בטליתו ושרי (טור): סעיף יב אסור לשמש מטתו בשני רעבון אלא לחשוכי בנים (פירוש: מי שאין לו בנים): הג"ה: ועיין להלן סי' תקע"ד ס"ד והוא הדין בשאר צרות שהם כרעבון (ירושלמי דתענית): סעיף יג אכסנאי אסור לשמש ואם יחדו לו ולאשתו בית מותר ובלבד שלא יישן בטליתו של בעל הבית: סעיף יד שכבת הזרע הוא כח הגוף ומאור העינים וכל זמן שתצא ביותר הגוף כלה וחייו אובדים וכל השטוף בבעילה זקנה קופצת עליו וכחו תשש ועיניו כהות וריח רע נודף מפיו ושער ראשו וגבות עיניו וריסי עיניו נושרים ושער זקנו ושחיו ושער רגליו רבה ושיניו נושרות והרבה כאבים חוץ מאלו באים עליו אמרו חכמי הרופאים אחד מאלף מת משאר חלאים והאלף מרוב תשמיש לפיכך צריך אדם ליזהר: סעיף טו לא יבעול והוא שבע או רעב אלא כשיתעכל המזון שבמעיו ולא יבעול מעומד ולא מיושב ולא בבית המרחץ ולא ביום שנכנס למרחץ ולא ביום הקזה ולא ביום יציאה לדרך או ביאה מן הדרך ולא לפניהם ולא לאחריהם. (והא דבריש הסימן שחייב לפוקדה איירי כשהוא רוכב או יושב בקרון וכאן איירי במהלך) (מהרש"ל): סעיף טז המשמש מטתו על מטה שתינוק ישן עליה אותו תינוק נכפה ולא אמרן אלא דלא הוי בר שתא אבל הוי בר שתא לית לן בה ולא אמרן אלא דגני להדי כרעיה (פירוש: שישן לרגליו) אבל גני להדי רישיה לית לן בה ולא אמרן אלא דלא מנח ידיה עליה אבל מנח ידיה עליה לית לן בה: סעיף יז מטה שישן בה עם אשתו צריך שתהא ראשה ומרגלותיה זה לצפון וזה לדרום: