Author:Isaac Luria

From Wikisource
Jump to navigation Jump to search
Isaac Luria
Aka the Arizal (the ARI, the Ashkenazi Rabbi Itzchak; Zikhrono Livrakha, of blessed memory), was a leading rabbi and Jewish mystic in the community of Safed, b. 1534 - d. July 25 (5 Av) 1572; founder of modern Kabbalah

The Arizal published no works but his teachings were recorded and published by his students, chiefly Chaim Vital.

Below are beginning translation projects. They are placed here until a whole translation is contributed, or when the the translation is having enough activity to merit moving to its own page.

Works by Chaim Vital[edit]

Pri Etz Chaim[edit]

Rosh Chodesh, Chanukah and Purim[edit]

Perek 3[edit]

he:פרי_עץ_חיים_שער_ר"ח_חנוכה_ופורים_פרק_ג ...

daf 460 parag. 2[edit]

And behold Par`oh (Ex. 14:7) "took with him 600 choice chariots, and every chariot of Mitzrayim, and captains (shelishim) over every one of them." Meaning, Mitzrayim is the second son of Cham, and "he took 600 choice chariots" corresponding to W"H, and "every chariot of Mitzrayim" corresponds to Malkhut. Aside from all this, he took "officers over every one of them," meaning even in the G"R [gimel rishonot, first three sefirot], namely "the officers." And Esau was from the side of Din, the son of Yitzhak [=Gevurah], but however he nursed from the G"R, therefore it's written (Gen. 25:28), "and Yitzhak loved Esau, for he got venison (TzaYiD) for him to eat [lit. in his mouth]" meaning for the sake of the spark of holiness that was contained inside him, namely in the G"R. For the sake of this venison Yitzchak loved him, as perhaps he’d be repaired by this. והנה פרעה לקח עמו שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים ושלישים על כולו. ר"ל, שמצרים הוא הבן הב' של חם, ולקח ת"ר רכב בחור, שהוא נגד ו"ק, וכל רכב מצרים נגד המלכות. ומלבד כל זה, לקח שלישים על כולו, רצה לומר גם בג"ר, דהיינו שלישים. ועשו היה מצד הדין, בנו של יצחק, אלא שהיה יונק מג"ר לכן כתיב ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו, ר"ל בעבור ניצוץ הקדוש שהיה בו בפנים, דהיינו בג"ר. ובעבור אותו הציד, היה יצחק אוהב אותו, שאולי יתוקן עי"ז:


Consequently we find elsewhere [in the Torah] it’s spelled `EsaYW, for he was to be reincarnated in YeShW`A, student of Rabbi Yehoshua ben Perachia, and because he pushed him away with two hands, he [RYBP] was punished as recorded there. And for this reason, Chusham ben Dan killed Esau, and his head fell into the cave and was buried there with Yaakob, since the sanctity in him was in his head alone, therefore he’s buried there.

נמצא במקום אחר, כתיב עשי"ו, כי להיות שנתגלגל בישוע, תלמיד רבי יהושוע בן פרחיה, ולפי שדחוהו בב' ידים, וענשו, וכמ"ש. ולטעם זה, חושם בן דן הרג לעשו, שחתך ראשו, ונפל הראש תוך המערה, ונקבר שם עם יעקב, לפי שהקדושה שבו היה בראשו לבד, לכן נקבר שם:


And being that he [Yeshua] nursed from the G"R, which are the heads of Yisrael, such as Shemaya and Avtalyon, R’ Meir and R’ Akiba, and thereby it’s said (Obad. 1:8), "and I will obliterate sages from Edom," therefore we don’t receive converts toward the Days of Mashiach, since there will not remain any spark of holiness at all [when] Mashiach comes.

ובהיותו יונק מג"ר, שהם ראשי ישראל, כגון שמעיה ואבטליון, ור"מ ור"ע, וע"ז נאמר והאבדתי חכמים מאדום, לכן אין מקבלין גרים לימות המשיח, מאחר שלא ישאר שום ניצוץ קדושה כלל יבוא משיח:


Returning to our subject: (Gen. 21:12) "But in Yitzchak [will be called your seed]" – as it’s wrtitten regarding the moon’s blemish, in laws of Purim, and behold (Deut 2:5 and Rashi) from 10 clans HK"BH did not give [their land that was promised to Abraham in Gen. 15:19-21] to Yisrael except the seven [Canaanites' lands], and three remained, which are KeN"I, KNYZ"I, and KaDMO"NI, which are Amon, Moab and Edom, ["Kenizi is from Esau, Keni and Kadmoni are from Amon and Moab" - Gen. R. 44 end] corresponding to the G"R. Moab – Chokhmah, Amon – permutation of Noam which is Binah, Edom – Esau corresponding to Da`at, which correspond to the head, the G"R, which are the essence of the Light. Therefore it’s said (Lam. 4:16), "The face of Hashem divides them and he’ll no longer see them," as the nations would say since HK"BH hides His face from Yisrael, He’ll no longer see them, as reverting one's body is not as hard as hiding one's face, which is great darkness. But H"Y’s intention is for goodness, because reverting one's body the other direction requires great effort, and needs time; unlike when the body remains in place, just turning one's face the other way, for He turns back His face instanty and suddenly to its place, therefore H"Y only hides His face. So this is the secret of (Isa. 54:8), "With a little wrath I hide My face but one moment from you." In other words, the punishment will only be a moment, and immediately I can turn back that hiding of face, which is not so possible if the opposite way.

And from Shir haShirim [8:14], "My beloved flee away; now be thou like a deer..." — our Rabbis z"l said when the deer flees it turns back its face, therefore it seems the opposite of what we wrote, as he hides his whole body but turns back his face. However, this [verse] itself solves this and says "...upon the mountains of spices [עַל הָרֵי בְשָׂמִים]" In other words, always his face [of] his body is on the mountains of spice [or heaven, shamayim] and he [merely] turns back his face from it. Thus it's precisely what's written, that H"Y even when the transgressions cause it, His intention is merely hiding His face one moment from you, as His intention is not to remove someone from Him, and He reincarnates a man in the world, until it makes the proper garment for the soul from the Torah and mitzvot, as is known, for [Eccl. 1:4] "Dor holekh dor ba/ Generation comes, generation goes." The generation that leaves is the generation that returns reincarnated again.

ונחזור לענין כי ביצחק וגו', כאשר כתוב בפגימת הלבנה בהלכות פורים, והנה מי' עממין לא נתן הקב"ה לישראל אלא ז', ונשארו ג', שהם קנ"י וקניז"י וקדמו"ני, שהם עמון ומואב ואדום, נגד ג"ר - מואב נגד חכמה, עמון אותיות נועם, דהיינו בינה, אדום עשו, נגד הדעת, שהם נגד ראש ג"ר, שהם עיקר האור, לכן נאמר פני י"י חלקם לא יוסיף להביטם, שהאומות היו אומרים, מאחר שהקב"ה מסתיר פניו מישראל, לא יוסיף עוד להביטם, שהחזרת הגוף אינו קשה כ"כ כמו הסתרת פנים, שהוא חשך גדול, אבל הש"י כוונתו לטובה, כי להחזיר הגוף לצד אחר צריך יגיעה גדולה, וצריך זמן, משא"כ כשהגוף נשאר במקומו, ומחזיר רק פניו לצד אחר, שתיכף בפתע פתאום מחזיר פניו למקומו, לכן הש"י הסתיר פניו לבד, וז"ס בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך, ר"ל שלא יהיה העונש אלא רגע, ותיכף אוכל להחזיר אותו הסתרת פנים, מה שלא היה אפשר כ"כ אם היה בהיפך.

ומש"ה ברח דודי ודמה לך לצבי, ארז"ל כשהצבי בורח מחזיר פניו לאחור, א"כ נראה היפך מה שכתבנו, שהוא הסתר כל גופו, אך שמחזיר פניו. אלא מתרץ בעצמו זה, ואומר על הרי בשמים, ר"ל - שלעולם פניו גופא הוא על הרי בשמים, ומחזיר פניו ממנו, נמצא הוא ממש מ"ש, שהש"י אפילו כשהעונות גורמין, אין כוונתו אלא הסתרת פנים רגע ממך, שכוונתו לבלתי ידח ממנו נדח, ומגלגל אדם לעולם, עד שיעשה לבוש הראוי לנפש מתורה ומצות, כידוע כי דור הולך ודור בא, הדור שהולך הוא הדור שבא וחוזר ומתגלגל:

daf 461 parag. 1[edit]
And there are many commentaries on this. And a wicked man who is not repaired, is not reincarnated but (Job 33:28) "two or three times with a man," but a tzaddik (righteous), in other words someone beginning to repair, thousands of times, till he completes the 613 mitzvot.

Nevertheless a man has parts, his head and body, and the body is two parts, right side and left, and behold H"Y after a man comes and hasn't repaired what needs, H"Y brings a different part of him, namely the head, and then brings the next part [i.e. right or left], and if he hasn't repaired all of it, he returns, God forbid, in the world. Such that even if it takes a thousand times, God forbid, he's returning for three [parts]. So this is "two or three times with a man." All this, in order that none should be discarded from him, therefore the generation that comes etc. And this is specific to men, who have many mitzvot, but about women it says, "but the earth stands forever." Either she's saintly, or goes to Gehinom [punish/purify], or goes to Abaddon (the abyss).

ובזה יש פרושים רבים, והרשע שאינו מתוקן, אינו מתגלגל אלא פעמים ושלש עם גבר, והצדיק ר"ל המתחיל לתקן, לאלפים, עד שישלים תרי"ג מצות. ועכ"ז יש באדם חלק ראשו וגופו, והגוף הוא ב' חלקים, צד ימין ושמאל, והנה הש"י אחר שבא אדם ולא תיקן כל הצריך לו, הש"י מביא חלק אחד ממנו דהיינו ראשו, ואחר כך מביא חלק האחר, ואם לא תיקן מכל וכל, חוזר חלילה לעולם, באופן שאפילו יהיה אלף פעמים, הם לעולם חוזרים על ג', וזהו פעמים ושלש עם גבר, וכל זה לבל ידח ממנו נדח, לכן הדור שבא וכו'. וזה דווקא לאנשים שיש להם מצות הרבה, אבל הנשים, עליהם נאמר והארץ לעולם עומדת, או היא צדקניות, או נכנסת לגיהנם, או הולכת לאבדון:

And behold, in every era, there is one tzadik who is fit to be the manhig ha-dor/ leader of the era. And he too comes and goes with people of his era, to light their way. So this is (Eccl. 1:5), "[the sun] shines out..." and then "and [the sun] sets [lit. comes]." This is our Rabbis' z"l statement: before Eli's sun set, Shmuel Haramati's sun shined forth. Before the tzadik passes away, another tzadik is born, as our Rabbis z"l said. So this is, "the sun shines out and the sun sets [comes]; he rushes to his same place where he shines out." And the intention of the tzadik's passing: from there he lights [the way] for the tzadik that is left in his place, so this is "to his place," in other words to the tzadik left in his place, "he rushes and he shines out there."

And he says (ibid. :7), "All the streams go to the sea," as besides the general leader there are many particular chakhamim that lead the era, so behold this is "all the streams go," which are talmidim chakhamim stemmimg from this tzaddik and they are his branches, they all "go to the sea," who is universal, in order to repair them and lead them, "and the sea is not filled;" it's not led. And he performs the Torah and mitzvot properly, in a way that they come back reincarnate, with the chakhamim accompanying them. So this is, "to the place where the streams go" -- they return to "walk" and are reincarnated with that generation. Until here from the Rav C"V.

והנה בכל דור ודור, יש צדיק אחד שראוי להיות מנהיג הדור, וגם הוא מהלך ובא עם בני דורו, להאיר להם, וזהו וזרח תחלה, ואחר כך ובא. והוא מה שאמרו רז"ל קודם שתשקע שמשו של עלי, זרחה שמשו של שמואל הרמתי. קודם פטירת הצדיק, נולד צדיק אחר, כמאמר רז"ל. וזהו וזרח השמש ובא השמש אל מקומו שואף זורח הוא שם. והכוונה שנפטר הצדיק, משם מאיר לצדיק שנשאר במקומו, וזהו אל מקומו, ר"ל לצדיק שנשאר במקומו, שואף וזורח הוא שם. ואמר כל הנחלים הולכים אל הים, שמלבד המנהיג הכולל, יש כמה פרטים חכמים המנהיגים הדור, והיינו כל הנחלים הולכים, שהם ת"ח שיוצאין מצדיק זה, והם ענפים לו, כולם הולכים לים, שהוא כללות, כדי לתקנם ולהנהיגם, והים אינו מלא, ואינו מתנהג ומקיים התורה ומצות כראוי, באופן שיחזרו ויתגלגלו הם, והחכמים עמהם, וזה אל המקום שהנחלים הולכים, הם שבים ללכת, ומתגלגלים עם הדור ההוא, ע"כ מהרח"ו.

צמח - שמעתי שאומרים בדמשק, ששאלו להרח"ו, טעם למה אנו מברכין ברכת הלבנה במ"ש,

ואמר, כי הטעם הוא, שאז נחרב הבית, והלכה השכינה בגלות, לכן אנו מבשרין חדוש ישראל והשכינה:

ברכת הלבנה להר"א הלוי קודם ברכת הלבנה, צריך לומר הללו את י"י מן השמים, עד חק נתן ולא יעבור, ודע כי יעבור גי' רפ"ח, וכן דוד מלך חי וקיים, גי' רפ"ח. מהרב ז"ל - שיש לומר קודם הברכה, מזמור הללו את ה' מן השמים, כי בד' הללו ראשונים רמוזים ד' עולמות אבי"ע כסדרן, ובג' הללו אחרונים לכלול עשיה ביצירה ויצירה בבריאה, ובריאה באצילות, ממטה למעלה. וגם כי בו רמוז בס"ת קנ"א, חק" נתן" ולא", כי שם זה ביסוד אמא, המתגלה בחזה ז"א, ומאיר על עבר פני רחל היוצאת משם, וע"כ סמוך לו ולא יעבו"ר, העולה מספרו דוד מלך חי וקים: להרח"ו ז"ל - ברכת הלבנה אנו אומרים בר"ח, לפי שאז היא מתחדשת, ולפי שהיא יוצאת בת"ת שלו, נקראת עטרת תפארת, והנה עטרה היא כתר, ובכל היא נקבה, אלא שהכתר הוא ג"כ דכורא, כי הוא כתר שלו, אבל העטרת היא כתר לנוקבא, לכן היא נקראת עטרת, וזהו עטרת תפארת לעמוסי בטן. כי לכך אנו אומרים ברכה זו בר"ח, מפני שהיא מתחדשת בר"ח, ולפי שהיא יוצאת בת"ת שלו, נקראת עטרת תפארת, לעמוסי בטן הם ישראל, שכולם יוצאים מבטן שלה, והם עמוסים, ולפי שהם שם מקום שלה, גם הם עתידין להתחדש כמותה:

ומדלגין ג' דלוגין, כי לפעמים מלכות תחת היסוד, והנה כדי להתחבר גופא בגופא, שהוא בספירת ת"ת, צריך לדלג ג' דלוגים, כי מדלגים נה"י, ועולה בחג"ת, ואלו הם ג' דלוגים של ברכת לבנה לחברה עם בעלה, והוא עליית נה"י בחג"ת:

וצריך לנער שולי בגדיו, להבריח את החיצונים הנעשין מקטרוג הלבנה. (ומורי ז"ל היה מנער כנפות הטלית קטן, כי הוא בגד המלכות כנודע) ואחר ברכת הלבנה אומרים שלום עליכם ג"פ, והוא כי קטרוג הראשון של לבנה, באומרה א"א לב' מלכים להשתמש בכתר א', ולזה אנו אומרים בברכת לבנה שלום עליכם שלא יהיה עוד שום קטרוג:

מהחברים - ברכת לבנה, הנה נודע לכל באי שערי חכמה, כי כל פנות שאדם פונה לעלות, עליונים למעלה ותחתונים למטה, והם יתעוררו הכוחות של מטה בעובדא ומלולא, אשר הם נקראים מ"ן, לעורר מ"ד דלעילא, זה אחר זה, וזה למעלה מזה, עד הגיע להוריד שפע מעילת העילות ית' שמו, לכן צריך בכל תפלות וברכות שאדם מתפלל, לכוין בהם כוונה גדולה, כי דבור נחשב לעובדא, והכוונה שהוא מכוין הוא מלולא, ואם ככה, אנחנו חייבים לעשות בכל הברכות, ק"ו בברכת לבנה, שאנחנו תובעים עלבונה בתחלה, מנה אחת אפים, לספר קצת בשבחה בפניה, ולהעלותה למעלה העליונה, כאשר היתה באמנה אתו, וק"ו בן בנו של ק"ו, אחרי שאנחנו בברכה זו ותופסים אמונת אמון ויוצר שלנו, אשר מלא בפיו לאמר, הביאו עלי כפרה, כי אם ככה הוא עושה, נדבק בו, לאחריו נלך, כאשר רמזו רבותינו ז"ל בדבריהם הקדושים בשם ר"י, תנא דבי ר' ישמעאל, אלמלא לא זכו בני ישראל להקביל פני וכו', שכוונה לומר, בברכה זו שאנו מברכים, ומעלין ומתנשאים את הלבנה, אנו מקבלים בדורון נאה, פני אבינו שבשמים, לפי שאנחנו מפייסין אותה במקומו על שנתמעטה, וא"כ הרי זה לו ית' דורון וקבלת פניה מאתנו, לכן נבאר ברכה זו, וזהו - ברוך - עולה רכ"ח, ר' אלהים ברבוע, כ"ח אותיות המילוי דמלוי דס"ג, אמא המאירה ברחל, והכוונה שאנו מכוונין בשם אלהים המאיר לרחל, שתתפייס בחסרונה, אשר כמאמרו, מאמר ו', היא רחל הנקרא מאמר, שהיא מקודשת לו' ת"ת, ומאמר הם קדושין, נמצא שהיא מאמר של ו' ברא שחקים - בנצח הוד יסוד דידה, שנתפשטה בעולמות, ברא שחקים, שהם היכל חסד וגבורה דבריאה, שנקראים שחקים, ששוחקים מ"ן לצדיקים כנזכר פרשת פקודי, שהם מ"ן דמנצפ"ך, שהם צריך מתוק גדול, לפי שהם יותר חזקים מן הג' גבורות, והראשונים יתמתקו משלם לע"ל, וזה במאמרו, מאמר ו', פי' - בנצח הוד יסוד דידה שיתפשטו בעולמות, ברא שחקים, אלו ב' היכלות דבריאה, שבהם שוחקים מ"ן, ומי הם השוחקים מ"ן, אותן דקבלו יסורין בשביל הקב"ה, דאתתרכת מאתרהא, וגם הנהרגים על קדושת השם, מדה כנגד מדה, מפני שהם זבחו את יצרם וגבורתם, וקיבלו יסורין לשם שמים, אין עומד לנגדו, ותיכף אחר מותם עולה לב' היכלות אלו לשחוק מ"ן כנ"ל:

וברוח פיו כל צבאם, פי' - רוח הוא זעיר אנפין, הנקרא רוח, ופיו של הרוח היא הנוקבא, כי פ"ה רומז לנוקבא. ופי' - כי זאת על ידי הנוקבא שהיא פיו, תיקן כל צבאם דיצירה, שהם המלאכים הנקראים צבא מעלה. ואע"פ שזעיר אנפין מקנן ביצירה, יכוין עתה לרחל בבחינה זו, שלא יעשה דבר ביצירה, כ"א על ידי רחל:

חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם, צריך לדעת כי כל הנבראים הם תחת הזמן וחוק, הם בעשייה, ויהיה בחינת חק וזמן, חק ע"י ז"א, וזמן ע"י רחל, נתן לעשיה לכל דבר, שלא ישנו את תפקידם ר"ל הנהגם:

ששים ושמחים, כי כל העולמות ששים לעשות רצון קונם, ואמר לשון רבים, שהם ב' שמות קס"א, כי כל א' גימטריא קונה, שהם בנצח הוד יסוד דאמא, לעשות רצון ב' שמות הנ"ל, המאירין בכל העולמות:

פועל אמת שפעולתו אמת, אמת הוא הזעיר אנפין, כי כ"א פעם אהי"ה, גימטריא אמת, כי הז"א נבנה ונתקן כולם בשם אהי"ה דאמא, ועוד כי א' דאמת הוא שם אהי"ה שהוא בבינה כנודע. והמ' פתוחה רמוז למלכות דבינה המשפעת לזעיר אנפין, כנזכר בזוהר, ות' רומז לרחל באופן זה, כי תחלת ת' הוא י', שהוא תק"י, ובאה מה' דאמא, ת' כלולה מי' וי' מי' הרי ת"ק, וי' רומזת לי' דאבא, המאירה לה' פי' נקודה בהיכליה כי ה' דאמא נבנית מן י' דאבא, כיצד במלוי יו"ד יש ו"ד, והוא צורת ה' ולכך יו"ד דאבא מאיר בה' דאמא, הרי לך י' של ת' רומזת למלכות, ורומז לה' לאה, וכרעים דת' שהוא נ' כפופה רמוז לז"א, שהוא בסוד ו', ופסיעה לבר רומז לרחל, הרי נרמזו זו"ן, הרי לך מלת אמת, רומז בנין ז"א כנ"ל, לכן אמר פועל אמת ז"א, שחותמו ובנינו אמת:

שפעולתו אמת היא המלכות, שמקבלת ממנו, כי גם היא כל מעשיה כמוהו, ואמת שהוא ז"א, כי כל העולמות שהם בי"ע שנתקנו על ידה, ג"כ לא נתקנו אלא בדמותו שהוא ז"א, בדמותו ובצלמו:

וללבנה אמר, פירוש - הקב"ה הבטיח לישראל, למלכות שהיא לבנה, שתתחדש ותעלה למקום תפארת. פי' - למקום שהוא עתה ז"א, וקובע לה מקום עד היכן שמגעת, שהוא לעמוסי בטן, אמא עם ז"א. וזה וללבנה אמר, שהיא נוקבא, אמר הקב"ה, שתתחדש ותעלה למקומה לע"ל, עד שזאת היא עטרת, תהיה בתפארת, ולהיות במקום שהוא עמוסי בטן:

עיין בראש השנה פי' אחר על עמוסי בטן, שהם עתידין להתחדש כמותה, פי' - שזו"ן יתחדשו לעתיד, ויהיו כאו"א. גם הוא פירש אמא, תתחדש ותתעלה באופן כי אמא ותבונה הם פרצוף א', וכן יש"ס ואבא יעשו פרצוף א', ויתוקן העולם. לפאר ליוצרם ר"ל - יעלו ב' מעלות, ויתקשרו, עד שבמקום שהיא עתה פאר, שהוא ת"ת, שם יהיה יצירה, כי יתעלו העולמות ב' מעלות, באופן - שעשייה תתעלה ביצירה, ויצירה בבריאה, ובריאה באצילות, וזהו מעלה א'. ואחר כך יעלו מעלה ב', העשייה שעלתה במקום יצירה, תתעלה בבריאה, הרי ב' מעלות. ויצירה שעלתה לבריאה, תתעלה למקום אצילות. ובריאה תעלה מעלה העליונה וגבוהה עליהם. ואצילות יעלו עד הסיבה העליונה. לזה רמז הכתוב, באומרו והיה אור הלבנה שהיא מלכות תהיה כאור החמה זעיר אנפין. ואור החמה ז"א, יהיה שבעתים, פי' - שז"א יעלו י"ד ספירות, וזהו שבעתים ב' פעמים, לרמוז שהם ז' של התבונה של מעלה ממנו, וז"ס של יש"ס:

כאור שבעת הימים, פי' - ואבא יהיה אור ז' ימים, ר"ל שאבא יעלה לז' תיקונים דעתיק, הנקרא ג"ט קר"ע פ"ח, שהם ז' ימים הידועים, ולז' תקונים אלו, היה שבח יותר ומעלה אחרת נודעה, כי הם מעולם הנסתר:

על שם כבוד מלכותו, פי' - שעלו זה דיצירה עולה עד מקום אצילות, כל שאר העולמות יהיה בכח "שם "כבוד "מלכותו, שעולה בא"ת ב"ש ב"ם, רמז לשם מ"ב דאנ"א בכח, שמקומו המיוחד לו הוא ביצירה, אמת שיחפוץ הוא ופועל פעולתו בעשיה, כי שם בעשיה צריכין לו, ושם פועל גבורות מעשיו, והעשיה היא הנקודתו הרגילה, וביצירה הוא שם של מ"ב דבראשית, באותיותיו ונקודתו. וכל שם מז' שמות, נחלקו בספירות דיצירה, כיצד - אבגית"ץ, בחסד, וכן כל א' וא' עד"ז, באופן שבכח זה דמ"ב, שהוא ר"ת "שם "כבוד "מלכותו, ר"ת שכם, ובא"ת ב"ש גי' מ"ב, יתעלה עד מקום מ"ה, המיוחס לז"א דאצילות, באופן שיצירה נתעלה לאצילות, ואז יהיה ראשו כתם פז, כי מ"ה ומ"ב, גי' פ"ז, וזהו תולה ארץ על בל"י מ"ה, גי' מ"ה ומ"ב:

ברוך אתה י"י מחדש חדשים - יכוין, כי בכוונה פתיחה, במלת ברוך, דהיינו אלהים ברבוע ר', וכ"ח אותיות דמלוי מלוי ס"ג, ויכוין עתה ממטה למעלה. ובפתיחה מלמעלה למטה, ויאמר ברוך עושך ברוך יוצרך, עשייה ויצירה. ברוך בוראך, בריאה. קונך, אצילות. ומדלג ג"פ להעלות עולמות בי"ע לאצילות, ויאמר כשם שאני וכו', כך כל אויבי וכו', שהם הקליפות לא יוכלו ליגע בי לרעה, כי לא יהיה בי, כך סימנא היא שלא יגע בך לרעה. ויאמר ג"פ, כדי להציל מלכות מג' עולמות בי"ע, מכל מיני קליפה:

ויאמר תפול וכו', ישר והפוך, ישר להציל מלכות דבי"ע מן הקליפה. ובהיפך יכוין לחרב פיפיות בידם, להשליך הקליפות על שונאי ישראל להכניעם אמן:

ויאמר סימן טוב ומזל טוב וכו', דוד מלך ישראל חי וקים, כי ראי זה כראי זה, בחשבך כפל אותיות דוד, גי' חי וקים לעד, באופן זה - ד' כפול ח', חפ"ח ס"ד. ו' כפולה י"ב, י"ב פעם י"ב, קמ"ד. ד' אחרונה ס"ד. הרי רע"ב, כמנין חי קים לעד. ועוד דוד בכפל מרובע התיבה, יעלה מספרו דוד מלך ישראל קים, באופן זה - דוד גי' י"ד, והכפל הוא כ"ח, כ"ח פעם כ"ח עולה תשפ"ד:

ויאמר תנא דבי ר' ישמעאל וכו', שלום עליכם, כלומר הם הם דברי הקב"ה, שאומר הנה אני שולח מלאכי השלום, כנגד הדורון אשר אתם משלחים במקומי, והנה נותן לכם את בריתי שלום:

Works by this author published before January 1, 1927 are in the public domain worldwide because the author died at least 100 years ago. Translations or editions published later may be copyrighted. Posthumous works may be copyrighted based on how long they have been published in certain countries and areas.