Translation:Ben Ish Chai/Year One/Devarim

From Wikisource
Jump to navigation Jump to search

הלכות שנה ראשונה – פרשת דברים – הלכות תשעה באב

Preface/פתיחה[edit]

"Atem `ovrim bigevul acheichem bnei `Esav, hayoshvim be'Se`ir; ve'yire'u mikem, venishmartem me'od/You are to pass through the border of your brothers the children of Esav, that dwell in Se`ir; and they will be afraid of you; therefore take much heed unto yourselves; Al titgaru bam, ki lo eten lachem me'artzam, `ad midrakh kaf-ragel/contend not with them; for I will not give you of their land, not so much as for the sole of the foot to tread on..."[1]. It seems to be, bs"d according to the well-known preface that the commentators have written in the name of Chazal, that Ya`akov Avinu a"h took for his portion Nissan-Iyyar-Sivan, and `Esav [took] Tammuz-Av-Elul, but Ya`akov Avinu a"h overcame and snatched from him Elul and what remained in his hand was Tammuz and Av alone, and this is why he dominated in them during the churban/destruction of the Temple and dealt bad to Yisrael in them, but in the future these two also will be taken from him and Yisrael will dominate in them, and these two months will be festivals to Yisrael. This is what they say. It is also known what the kabbalists z"l wrote, that the klipah of `Esav will fall when Ya`akov Avinu a"h will take from him the letter vav which is the end of his name, and what will be left in it is `Ash [moth, ayin-shin] and the it will be fulfilled "ash yochlem/the moth shall eat them up"[2]. Also it is known what our Rabbis z"l wrote in Midrash Rabbah, that "me'od" is the yetzer har`a, and this is why it says "atem `ovrim bigevul acheichem bnei `Esav," meaning that even now you are taking Elul which at first was in Esav's portion, "ve'yire'u mikem," and therefore in this month you need to guarded from the yetzer har`a which is called "me'od," in order that Edom not win, which is the letters of me`od. But "al titgaru bam" --- [do not] meet up and acquire their land, "ki lo eten lachem me'artzam" --- only until "`ad midrakh kaf regel", i.e. until you strengthen with good deeds, that you be able to take from them the letter vav which is the regel, i.e. the end of Esav's name, or it is understood bs"d that the [letter] quf of qaneh be chopped and repaired and qaneh become hineh, or it is understood that the refinement will be completed, since the raglin will reach each other, as written in the Zohar haKadosh.

אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו היושבים בשעיר וייראו מכם ונשמרתם מאד, אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל וכו', נ"ל בס"ד ע"פ הקדמה ידועה שכתבו המפרשים בשם חז"ל דיעקב אע"ה לקח חלקו ניסן אייר סיון, ועשו תמוז אב אלול, אך נתגבר יעקב אע"ה עליו וחטף ממנו את אלול ונשאר בידו תמוז ואב בלבד ולכך שלט בהם בזמן החרבן והרע לישראל בהם, אך לעתיד גם שתים אלו יקחו ממנו וישלטו בהם ישראל ויהיו שני חדשים אלו ימים טובים לישראל עכ"ד, גם ידוע מ"ש המקובלים ז"ל דקליפת עשו תפול בזמן שיקח ממנו יעקב אע"ה אות וא"ו שהיא בסוף שמו וישאר בו עש ואז יתקיים בו עש יאכלם, גם ידוע מ"ש רז"ל במדרש רבא מאד זה היצה"ר, וז"ש אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו, פירוש גם לעת עתה אתם לוקחים את אלול שהיה תחלתו חלק עשו, וייראו מכם, ולכן צריך שבחודש הזה תהיו נשמרים מן היצה"ר הנקרא מאד כדי שלא תתגבר אדום שהיא אותיות מאוד, אך אל תתגרו בם לפגוע לרשת ארצם כי לא אתן לכם מארצם אלא עד מדרך כף רגל כלומר עד שתתגברו במע"ט שתהיו יכולים ליקח מהם אות וא"ו שהוא רגל ר"ל סוף שמו של עשו, או יובן בס"ד עד מדרך כף רגל שיהיה נקצץ ונתקן הקו"ף דקנה ויהיה מן קנה הנה, או יובן שיושלם הבירור דאז מטו רגלין ברגלין כמ"ש בזוה"ק:

Hence at this time we anticipate to take also Tammuz and Av, that they be festivals, and these things depends on teshuvah and good deeds, and behold it is known what Rav ב"ע [??] z"l wrote, that the twelve months correspond to the twelve letters of the name "Ado-nai" spelled out, and the letter alef begins in Nissan, see there. So then Tammuz and Av are the letters dalet-lamed of the twelve letters mentioned, and from this we understand bs"d "Ashrei maskil el dal/Fortunate is he who considers the sick..." (Ps. 31), they are Tammuz and Av which correspond to the letters dalet-lamed of the name Ado-nai, to perfect them via Torah and mitzvot and good deeds, and then "...beyom ra`ah yimaltehu Hashem/on a day of calamity Hashem will rescue him." And it is brought in the Holy Zohar than in the winter months there are Tevet and Shvat which are also hard, and they correspond to Tammuz and Av, and it is known that according to the order of the letters Shvat and Tevet will correspond to the letters yud-vav of the letters mentioned, and these too after Tammuz and Av will be perfected will also be perfected and sweetened and a great bounty will descend in them. Hence Tammuz and Av and Tevet and Shvat are the letters dalet-lamed-yud-vav and from this we understand bs"d "yizzal mayim midlav/water shall flow from his branches" (Num. 24:7), as it were a great bounty from the months that correspond to [dalet]-lamed-yud-vav, and "zar`o/his seed" Yisrael "bemayim rabim/in many waters" which is the Torah.

נמצא לעת עתה אנחנו מצפים ליקח גם תמוז ואב שיהיו ימים טובים ודבר זה תלוי בתשובה ומע"ט, והנה ידוע מ"ש הרב ב"ע ז"ל כי י"ב חדשים הם כנגד י"ב אותיות שם אדנ"י במלואם ואות א' מתחיל בניסן ע"ש, נמצא לפ"ז תמוז ואב הם אותיות ד"ל די"ב אותיות הנז', ובזה יובן בס"ד אשרי משכיל אל דל הם תמו ואב שהם בחינת אותיות ד"ל דשם אדנ"י לתקנם ע"י תורה ומצוה ומע"ט דאז ביום רעה ימלטהו ה', ואיתא בזוה"ק בחדשי החורף יש טבת ושבט שהם ג"כ קשים והם כנגד תמוז ואב, ונודע כפי סדר האותיות יהיו טבת ושבט כנגד אותיות י"ו דאותיות הנז', וגם אלו אחר שיותקנו תמוז ואב גם הם נתקנים ונמתקים וישתלשל בהם שפע רב נמצא תמוז ואב וטבת ושבט הם אותיות דליו ובזה יובן בס"ד יזל מים מדליו כלומר שפעע גדול מחדשים שהם כנגד לי"ו, וזרעו ישראל, במים רבים היא התורה:

And behold "Tammuz Av" is gematria te'enah/fig, and in this we understand bs"d (Prov. 27:18) "Notzer te'enah/He who keeps the fig tree" -- in present tense -- "yochal piryah/shall eat of its fruit" in the future to come, when they reverse to days of good. And it is known that the churban and all the evils that befell Yisrael were due to the sin with the Tree of Knowledge which was a fig tree, as Chazal said, and there are also those who reason that it was a grape vine, and they are both words of the Living God, that it was this and it was that. And by this we understand "ki `etz hasadeh nasa piryo, te'enah vagefen natenu cheilam/for the tree of the field bears its fruit; the fig-tree and the vine do yield their strength" (Joel 2:22), that is to say the "tree of the field" are barren trees that will bear fruit in the future, because the fig and the grape which Adam erred with, gave their strength that they be repaired. Therefore this month is called Av because it will be the father of all months, because since many evils happened in it, it must have many goodnesses more than all the months. ע"ד מש"הה (??) "samecheinu kimot `initanu/Cause us to rejoice according to the days that You afflicted us" (Ps. 90:15). Also it appears to me it is called Av because it will be perfected and strengthened in the merit of the Torah, as Razal wrote, alef beit, alef binah ("I will teach discernment") and therefore the tribe that corresponds to it is Yissachar, and behold it is known that the grip of the bad days of this month are only at its entrance, which are nine days, which are 216 hours, gematria of gevurah/strict judgment and gematria of aryeh/lion, and therefore the mazal/constellation/pathway of this month is aryeh. Subtract from them four hours which are the last third of the Tish`a Be'Av when Mashiach is born, the deliverer of Yisrael, and what is left is RYV/212 hours. And these RYV hours became bad for Yisrael in the churban because they dishonored talmidei chakhamim, as Razal wrote, "Yerushalayim was only ruined after they dishonored in it talmidei chakhamim," and it is known that a talmid chakham of Eretz Yisrael is called "Rabbi" as Chazal wrote, "any 'Rav' is from Bavel, and any 'Rabbi' is from Eretz Yisrael," and once they dishonored Rabbi, for this they were struck with these RYV harsh hours of the nine days. And behold we trust that these RYV bad hours will be reversed in the future to goodness, that they be gematria AORaH/luminence which amounts to 212, and it will be fulfilled in these days "layehudim hayta orah vesimchah vesason/for The Jews there was light and happiness and joy" (Ester).

והנה תמוז אב מספרם תאנה, ובזה יובן בס"ד נוצר תאנה לעת עתה יאכל פריה לעת"ל שיתהפכו לימים של טובה, ונודע כי החרבן וכל הרעות שהיה לישראל היו מסיבת עון עץ הדעת שההיה תאנה כמ"ש חז"ל, ועוד איכא דס"ל דגפן היה ואלו ואלו דברי אלהים חיים דהוה הכי והוה הכי, ובזה יובן כי עץ השדה נָשָׂא פריו תאנה וגפן נתנו חילם, ר"ל עץ השדה הם אילני סרק שעתידין להוציא פרי, יען כי תאנה וגפן שחטא בהם אדה"ר נתנו חילם שנתקנו: ולכן חודש זהה נקרא אב שההוא עתיד להיות אב לכל חדשים מאחר שנעשו בו רבות רעות מוכרח שיהיו בו טובות מרובות יותר מכל חדשים ע"ד מש"הה שמחנו כימות עיניתנו, גם נ"ל נקרא אב שהוא יתוקן ויתגבר בזכות התורה כמ"ש רז"ל אל"ף בית אלף בינה ולכן שבטו יששכר, והנה נודע כי תוקף ימים רעים של חדש זה הוא בכניסתו בלבד שהם תשעעה ימים שיש בהם רי"ו שעות כמנין גבורה וכמנין אריה, לכן מזל חודש זה הוא אריה תוציא מהם ד' שעות שהוא שליש אחרון של יום ט"ב שאז נולד המשיח מושיען של ישראל נשאר רי"ב שעות ונעשו רי"ב שעות אלו רעים לישראל בחרבן בשביל שבזו ת"ח כמ"ש רז"ל לא חרבה ירושלם אלא עד ביזו בה ת"ח, וידוע כי ת"ח של א"י נקרא רבי כמ"ש חז"ל כל רב מבבל וכל רבי מא"י, ומאחר שביזו את רבי לכך לקו ברי"ב שעות קשות אלו של תשעה ימים הנז', והנה אנחנו בוטחים כי רי"ב שעות רעות אלו יתהפכו לעתיד לטובה שיהיו מספר אור"ה שעולה רי"ב ויתקיים בימים אלו ליהודים היתהה אורה ושמחה וששון:

And from this we understand Ecclesiastes 11 "Umatok ha'or vetov la`einayim/And the light is sweet, and a pleasant thing for the eyes..." because the two months Tammuz and Av correspond to the right and left eyes, regarding which it is written "`eini `eini yordah mayim/my eye, my eye, runs down with water" (Lam 1:16), as Rabeinu z"l wrote in Sha`ar Hakavanot, and it is known that the Chakhamim are called "`einayim," and therefore Hakadosh Baruch Hu demanded recompense for their insult in these days of Tammuz and Av which are aspect of `einayim, and therefore Lamentations put the letter peh before letter `ayin because they disgraced talmidei chakhamim who are the `einayim, and the duration of the badness of these days was in the RIV hours mentioned which are gematria "HaAOR/the light" and of this he said "umatok ha`or", that the RIV hours would be sweetened and become light, and by this they would be "tov la`einayim" which are Tammuz and Av which are aspect of eyes, and this is the scripture "kol tzofayich nas'u kol, yachdav yeranenu; ki `ayin be`ayin yir'u beshuv Hashem Tziyon/the voice of your watchmen, they lifted their voice, in unison they cry out, for eye to eye they shall see Hashem returning to Tziyon" (Isa. 52:8).

ובזה יובן בקהלת י"א ומתוק האור וטוב לעינים, כי שני חדשים תמוז ואב הם כנגד ב' עינים ימין ושמאל ועליהם כתיב עיני עיני ירדה מים וכמ"ש רבינו ז"ל בשער הכונות, וידוע כי החכמים מכונים בשם עינים, לכך הקב"ה תבע עלבונם בימים אלו של תמוז ואב שהם בחינת עינים, ולכך באיכה הקדים אות פה לאות עין על שבזו ת"ח שהם עינים, והתוקף של רעות הימים אללו היה ברי"ב שעות הנז' שהם כמנין האור ולז"א ומתוק האור שיתמתקו רי"ב שעות ויהיו אור, ובזה יהיה טוב לעינים הם תמוז ואב שהם בחינת עינים, וז"ש קול צופיך נשאו קול יחדיו ירננו, כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון, כי בתמוז ואב שהם עין ועין יראו בשוב ה' ציון:

And it also seems to me bs"d the reason this month is called Av is because it depends on repairing the two letters vav-hei of Hashem's name and the letter aleph of kiseh/throne because when their repair is completed and the Name be complete and the throne complete then it [Av] too will be for joy and happiness, because now during the [Temple's] desolation our rabbis z"l said mishenichnas Av mam`itim besimchah/when Av starts we reduce happiness, because the Name lacks vav-hei which indicate simchah as our Rabbis z"l said, "Between 'Vai!' and 'Wah!" Rabban Yochanan Ben Zakai was saved," and therefore it is called Av, hinting via the letters aleph-bet to the Name and the Throne. And from this we understand "even ma'asu habonim hatya lerosh pinah/the stone that the builders rejected has become the cornerhead" (Ps. 118:22) -- EVeN is acrostic for Nichnas AV/Av enters, which are the nine days that enter in the beginning -- ma'asu habonim -- they are the sages who are called bonim as is written "al tikri banayich ela bonayich/do not read 'your children' but 'your builders'", since they decreed several ordinances of affliction and mourning as we will explain. But actually hayta lerosh pinah because this month will be father of all months, and do not think that the loftiness that will be in it in the future will be via flesh and blood which will not endure -- rather, "me'et Hashem hayta/from Hashem [shall be]..." the loftiness of this month, and "...hi nifla't be`eineinu/it is wondrous in our eyes" -- divide the word in two and read it "B' `eineinu" i.e. with our two eyes of Tammuz and Av. "Zeh hayom /this is the day... -- the known [day] which is Tish`a Be'Av which is most hard, since the Temple burned on that day. "...`Asah Hashem/[that] Hashem did" -- a term for ordination, as in "u'ven habakar asher `asah/and the calf that he had ordained" (Gen 18:8) since the Blessed One summoned it personally and not via an intermediary, and therefore in the future "...nagilah venismechah bo/we will rejoice and be glad in it" in a double language regarding the establishment.

ועוד נ"ל בס"ד הטעם שנקרא חודש זה אב כי הוא תלוי בתיקון ב' אותיות ו"ה של השם ואות אל"ף של כסא, כי כאשר יושלם תיקון שלהם שיהיה השם שלם והכסא שלם אז גם הוא יהיה לטובה לששון ולשמחה, כי לכן עעתה בימי החרבן ארז"ל משנכנס אב ממעטין בשמחה להיות דהשם חסר ו"ה המורים על השמחה ככמ"ש רז"ל בין וי לוה ניצול ריב"ז, ולכן נקרא אב רמז באותיות אב על אותיות השם וכסא, ובזה יובן אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה, אב"ן ר"ת נכנס אב, הוא תשעה ימים הנכנסין בתחלה מאסו הבונים הם החכמיםשנקראים בונים כמ"ש אל תקרי בניך אלא בוניך שגזרו בהם כמה דברים של צער ואבלות וכאשר נבאר, אך באמת היתה לראש פנה כי יהיה חודש זה אב לכל חדשים, ואל תחשוב שהמעלה שתהיה בו לעתיד תהיה ע"י בשר ודם שאין סופה להתקיים אלא מאת ה' היתה המעלה לחודש זה, והיא נפלאת בעינינו חלק התיבה לשתים וקרי בה ב' עינינו כלומר בשתי עינים של תמוז ושל אב, זה היום הידוע שהוא יום ט"ב שהיה קשה ביותר שבו נשרף ההיכל, עשה ה' לשון תיקון כמו ובן הבקר אשר עשה שהוא יתברך תקנו בידו ולא ע"י שליח, ולכן לעתיד נגילה ונשמחה בו בכפל המורה על הקיום:

And from this we understand the remez of the scripture "beshuv Hashem et shivat Tziyon/when Hashem returns the captivity of Tziyon... az yimale sechok pinu uleshoneinu rinah; az yomru vagoyim higdil Hashem la`asot `im eleh/then will our mouth be filled with laughter and our tongue with shouting; then they will say among the nations, 'Hashem has done great things with these'" (Ps. 126) -- higdil/great specifically, since He expanded with the letters vav-hei, and we reply that this is the truth, "...higdil Hashem la`asot `imanu/Hashem has done great things with us," therefore "hayinu semechim/we were happy" because vav-hei were completed, which indicate happiness, and behold, currently, "hazor`im bedim`ah/those who sow with tears" on Tish`ah Be'Av, "berinah yiktzoru/shall reap in joy" in the future. "Halokh yelekh uvakhah/Though he goes on his way weeping" now from his house to the synagogue and from the synagogue to his house because of the churban, behold he is "nosse meshekh hazar`a/he who carries a measure of seed" because via the weeping of Tish`ah Be'Av the bits of keri are remedied, as the Rav ML"Ch z"l also wrote; "bo yavo berinah/shall surely come with joy" -- "BO" is AV reversed; "yavo berinah" in the future "nosse alumotav/bringing his sheaves" because many evils were wrought in it, and at this time in the future he will be bringing many good sheaves.

ובזה יובן רמז הכתוב בשוב ה' את שיבת ציון וכו' אז ימלא שחוק פינו ולשונינו רנה, אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה, הגדיל דייקא שנתגדל באותיות ו"ה ואנחנו משיבין כן האמת הגדיל ה' לעשות עמנו על כן היינו שמחים כיון דנשלמו ו"ה המורים על שמחה, והנה לעתה הזורעים בדמעה שבוכים בט"ב, ברנה יקצורו לעת"ל, הלך ילך ובכה עתה מביתו לבית הכנסת ומבית הכנסת לביתו בעבור החרבן, הנה הוא נושא משך הזרע כי בבכיה של ט"ב יתוקנו ניצוצות של קרי וכמ"ש הרב מל"ח ז"ל, בא יבא ברנה בוא בהפוך הוא אב, יבא ברנה לעתיד נושא אלומותיו כי רבות רעות נעשו בו ועתה לעת"ל יהיה נושא אלומותיו טובות מרובות:

א[edit]

Said our Rabbis z"l, an Israelite who has a case with an idolater should postpone it until Rosh Chodesh Elul, and some say until the 9th of Av i.e. until after 10th of Av, and this rationale is the chief one, since it is not necessary to postpone to R"Ch Elul, but only until after the 10th of Av. Especially because on the 15th of Av it is necessary to make celebration because there is an ascent of the Shekhinah, as written in the holy Zohar, chelek 2, daf 195, and since this month goes up on the 15th, it does not go down afterwards, since ma`alin bekodesh/we go up in holiness. And by this I explained bs"d the remez of the scripture "ben porat Yosef, ben porat `alei `ayin, banot tza`adah `alei shor/A charming son is Joseph, a son charming to the eye; women, [each one] strode along to see him" (Gen. 49:22), for it is known what our Rabbis z"l wrote "lo hayu yamim tovim leYisrael ke'Tu Be'Av ukeyYom haKipurim shebahem bnot Yisrael yotz'ot vechulot bekeramim etc./there were no holidays among Yisrael like Tu Be'Av and Yom Kippur, when the Yisraelite maidens would go out and dance in the vineyards" etc. and as mentioned in Ta`anit, see there. And it is known what our Rabbis z"l said in the Midrash, that all Yisrael are called "Yosef," as is written, "Tachon she'erit Yosef" [3] and this is why they said that "ben porat Yosef" are Yisrael who will have "pen porat `alei `ayin" which is the month of Av, aspect of eye, as mentioned, even though it has in it crying and grief, and he said, "When will this grace be in this month of Av which is aspect of `Ayin," and he replied, "banot tza`adah `alei shor," the explanation being that at the time that the maidens of Yisrael go out and dance in the vinyards which is the day of 15th Av.

ארז"ל בר ישראל דאית ליה דינא בהדי עכו"ם לשתמיט מניה עד ר"ח אלול, וי"א עד ט"ב דהיינו עד אחר עשרה באב, וזו ההסברה היא עיקר דאין צריך להשתמיט עד ר"ח אלול אלא רק עד אחר עשרה באב, ובפרט כי בט,ו באב צריך לעשות שמחה מפני שיש עלוי לשכינה כמ"ש בזוה"ק ח"ב דף קצ"ה, וכיון שעלה חודש זהה ביום ט"ו לא ירד דמעלין בקודש, ובזהה פרשתי בס"ד רמז הכתוב בן פרת יוסף בן פרת עלי עין בנות צעדה עלי שור, דידוע מ"ש רז"ל לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיוה"כ שבבההם בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים וכו' וכנז' בתענית יע"ש, וידוע מ"ש רז"ל במדרש שככל ישראל נקרים בשם יוסף כמ,ש תחון שארית יוסף, וז"ש בן פרת יוסף אלו ישראלל שיהיה להם בן פרת עלי עין הוא חודש אב שהוא בחי' עין כנז"ל, אע"פ שיש בו בכיה ואנינה, ואמר אימתי יהיה החן הזה בחודש אב שהוא בחי' עין ואמר בנות צעדהה עלי שור, פירוש בזמן שבנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים שהוא ביוםם ט"ו באב:

ב[edit]

That which they said in Taanit 26b, "One should decrease in trade from Rosh Chodesh Av until 9 Av," this refers to [trade] which brings about pleasure, such as wedding needs. But other trade, such as retail, etc. can be done in their normal manner, without being wary. And even regarding wedding needs, if one wishes to acquire something he will not be able to acquire after 9 Av, or a thing that there will not be time to make after 9 Av, then it is permitted. The same applies to a thing that is possible to buy after 9 Av but now is available to him inexpensively, for it will be impossible to find it at this price afterwards, then its permissible to purchase before 9 Av.

הא דאמרו ממעטין במו"מ מר"ח עד ט"ב היינו של שמחה כגון צרכי חופה אבל שאר מו"מ של מסחר וכיוצא עושין כדרכן ואין חוששין, ואפילו צרכי חופה אם רוצה לקנות דבר שלא יוכל לקנותו אחר ט"ב, או דבר שאין שהות לעשותו אחר ט"ב מותר וה"ה דבר שיוכל לקנותו אחר ט"ב אלא שעתה נמצא לו בזול שא"א לקנות בערך זה אח"כ מותר לקנות קודם ט"ב:

ג[edit]

Regarding construction, if it is not totally necessary, we should not begin construction From R"Ch Av onward. But if he began before that, he need not stop. And if it is necessary, that there is a loss otherwise, and all the more so if it is a matter of danger, then it is permitted to begin after RH. So too a ma`akeh/parapet, is permissible to begin after R"Ch. But the frame or foundation, even if they were begun before R"Ch, are forbidden to build after R"Ch until 9 Av, even if the work has already been arranged by contract. And if he has already arranged the contract, if he is able to appease him by giving him some small amount, to wait until after 9 Av, this is good. And if not, then it is permitted. The prohibition of the frame and foundation, includes both the frame and foundation of a building, and that of [a piece of furniture] made of wood by a carpenter. And even other buildings that do not have a frame or foundation, if the building is extra, its halakhah is like the frame or foundation. And even if they were begun before R"Ch, they cannot be continued until after 9 Av. However, with a synagogue, we are permitted to build it even on the eve of 9 Av, and even its frame and foundation, since it is for the sake of a mitzvah.


הבנין אם אינו דבר הכרחי אין להתחיל מר"ח, אבל אם התחיל קודם אין מפסיקין, ואם הוא דבר הכרחי שיש לחוש להפסד וכ"ש סכנה מותר להתחיל מר"ח, וכן מעקה מותר להתחיל גם אחר ר"ח, אבל ציור וכיור אפילו התחיל קודם אסור לעשות מר"ח עד ט"ב, ואפילו בקבלנות טוב להזהר, ואם כבר עשה הקבלנות אם יכול לפייסו בדבר מועט להמתין עד אחר ט"ב נכון הדבר ואם לאו מותר, והא דאסרו בציור וכיור היינו בין בציור וכיור שעושין בבנין בין מה שעושים בעצים במלאכת הנגרים, ואפילו שאר בנין שאינו ציור וכיור אם הבנין הוא להרווחה דינו כציור וכיור דאפילו אם התחיל קודם לעשות מר"ח, מיהו בבית הכנסת יכולים לבנות אפילו ערב ט"ב, ואפילו ציור וכיור דצורך מצוה הוא:

...

ד[edit]

אע"ג דמדינא אין איסור בנשואין אלא מר"ח עד ט"ב עכ"ז נהגו לאסור מן י"ז בתמוז אבל אירוסין ושדוכין מותר, ופה עירנו בגדא"א יע"א המנהג לעשות אירוסין אחר י"ז בתמוז אבל מר"ח עד ט"ב אין עושין אירוסין ושדוכין, ועיין שיורי כנה"ג תקנ"א הגה"ט אות ה' שיש נוהגין שלא לעשות אירוסין מן י"ז בתמוז וכן ראוי לנהוג:

אות ה אסור לעשות רקודים ומחולות מן י"ז בתמוז עד אחר ט"ב, וראוי להזהיר את מנגנים ישראלים שלא ישוררו אצל הגוים, אבל משום איבה או אם זה המנגן אין לו מה לאכול שרי לנגן אצל הגוים בעבור שכרו, וכל זה אחר י"ז בתמוז אבל מן ר"ח עד ט"ב ישמטו עצמן לגמרי, וכן ה"ה ביום י"ז בתמוז עצמו לא ילך בשום אופן, וההולכין בעבור שכרם אין רואין ס"ב, וכן צרי להזהר בעשרה בטבת בלילה וביום שלא לעשות רקודים ומחולות, ועיין אליה רבא סק"א ואשל אברהם סוף ס"ק יו"ד ושאר אחרונים:

אות ו שבוע שחל בו ט"ב אסור לכבס מדינא אפילו אינו רוצה ללבשו עתה אלא להניחו עד אחר ט"ב, ואפילו אין לו אלא חלוק אחד אסור, וכן המכובסים מקודם אסורים בין ללבוש בין להציע בהם את המטה, ובמקומות שיש חום הרבה בזמן זה שמזיעין הרבה ומוכרחים להחליף הכתונת ובפרט הנשים כיצד יעשה ילבש קודם שבת את הכתונת המכובסת שיש לו שיעור שעה אחת ויפשטנה ויצניענה ללבש אחר שבת בתוך שבוע זה שחל בו ט"ב, אבל אם שכח לעשות תקנה זו קודם שבת ונזכר ביום שבת לא יעשה כן ללבוש המכובסת שעה אחת ויפשטנה כדי ללבשה אחר שבת, דא,כ נמצא הוא מכין משבת לצורך חול, כיצד יעשה יפשיט הכתונת שעליו שלבש אותה בליל שבת וילבש במקומה המכובסת ותשאר עליו ולא יפשטנה ביום ההוא ואז אותה כתונת שפשט ביום שבת ילבשנה אחר שבת כי עדיין לא נעשה בה זיעה ולכלוך מאחר שלא לבש אותה זמן הרבה כן העלתי בסה"ק מקבציאל, וכן יעשה באנפלאות ושאר בגדים הצריך להם בשבוע זו: ואסור לכבס בשבוע זו אפילו מטפחות הידים והשלחן, ורק מטפחת שמקנח בה צואת החוטם מותר לכבס, ואנפלאות אסור לכבס ואסור ללבוש המכובסין ועיין בית דוד סי' של"ב, ואפילו בשביל הקטנים שלא הגיעו לחינוך אסור לכבס, אבל בגדים שמלפפין בהם הקטנים שמוציאין רעי ומשתינין בהם מותר לכבס, ויש נוהגין היתר בכבוס בגדי קטנים בני שלש שנים ואין למחות בהם, ורק צריך להזהירם שלא יכבסו הרבה ביחד וגם יכבסו בצנעה, ואסור לעברית לכבס בביתה לגוי מפני מראית העין דחושבין שהוא של ישראל, ואם ניכר שהם חפצים של גוי שרי, ויש להקל לכבס בביתה בצנעה ואפילו אינו ניכר שהם של גוי:

אות ז אע"פ דהכיבוס בשבוע שחל בו ט"ב אסור אפילו ע"י גוי, מ"מ אם חל ט"ב ביום חמישי וא"א לכבס ביום ששי התיר הגאון רב יעב"ץ ז"ל לכבס ע"י גוי כיון דא"א לו לכבס בע"ש, אבל ע"י ישראל אסור ועיין מחב"ר ז"ל:

אות ח שבוע שחל בו ט"ב אסור מדינא ללבוש בגדים חדשים ואפילו מנעלים חדשים אסור ללבוש בשבוע זו, ומצד המנהג אסור בכל זה מר"ח:

אות ט תפירת בגדים וכיוצא אסור בשבוע זו, ויש להחמיר מר"ח, וכן אומן ישראל אסור לעשות ביןן בשכר בין בחינם, וכתב במחב"ר בשם הגאון יעב"ץ ז"ל דנכלל באיסור זה גם מלאכת טוייה ואריגה יע"ש, ולכן היהודים שעוסקים במלאכת הגומ"א לארוג טוואיי"ק אסור לעסוק בשבוע שחל בו ט"ב ולכן כל אחד יזהיר את בני ביתו שלא לתפור שום בגד מר"ח עד התענית ולא לארוג אפילו אנפלאות, ולא לעשות מלאכת הרקמה בבגדים כלל דכל אלו הם בגדים ממש והם תקון גמור, ונ"ל לא מבעיא ברקמה של חגורה דראויים ללבשה תיכף אחר מעשה הרקמה, אלא אפילו רקמה שעושין בשער"י על חתיכות בגדים כדי שאח"כ יעשהה מהם בגדים ללבוש שצריכין עדיין חיתוך ותפירה נמי אסור, ועיין לרבינו הרמ"א ז"ל בדרכי משה שכתב לא התירו אלא טויית החוטין עצמו אסור ע"ש, ועיין מג"א סע"ק כ"ג הטעם שמותר לעשות אותם שקורין קרוגי"י שאורגים בעצים משום דלאו בגד הוא ע"ש, ועיין להרב מועד כל חי סי' יו"ד אות ח"י שכתב יש להזהיר לחיטין ולעושין מנעלים שלא יתקנו מחדש, וגם לכל אחד בביתו שלא לתפור דבר חדש ולא לעשות גוראפי"ם וכו' וע"ש: מיהו ישראלים אומנים אשר מחייתם ממלאכה זו של תפירת בגדים, או מעשה רקמה שהם עושים לאחרים בשכר שנותנים להם הבגדים קודם ר"ח מותר לעסוק בהם מר"ח, ורק בשבוע שחל בו ט"ב אסור אפילו נתנום קודם ר"ח, ואם לא נתנום קודם ר"ח צריך להזהר שלא לעסוק בהם מר"ח וכ"ש בשבוע שחל בו ט"ב דאסור מדינא, ועיין מג,א סע"ק כ"ד ועיין מטה יהודא ואשל אברהם סע"ק כ"ה מה שנרגש מסעיף ז' ע"ש, ומ"מ אין אני מתיר בזה אלא במקו שאנחנו רואין שנהגו היתר בהביאום קודם ר"ח, דבזה אני אומר להתיר להם לעסוק בהם מר"ח מפני דאלו מחייתם על מלאכה זו ועושין לאחרים, ורק בשבוע שחל ט"ב יש למנוע אותם, אבל במקומות שלא נהגו היתר ודאי צריך להחמיר להזהירם בכל גוונא, יען שאנחנו הספרדים בתר מר"ן ז"ל גרירן ומר"ן ז"ל לא חילק בהכי וס"ל בכל גוונא אסור מדינא בשבוע שחל בו ט"ב ואסור מכח חומרא מן ר"ח וכמ"ש בסה"ק מקבציאל: ואם זה בעל המלאכה אין לו מה לאכול, נ"ל דיש להתיר לו לעסוק גם בשבוע שחל בו ט"ב וכמ"ש הרב בית דוד ז"ל סי' ש"ך ששם לא אסור אלא בהיכא דאפשר לו לשכור עצמו אצל הגוים לעשות בשבילם יע,ש, ולכן נראה דיש להקל הכא בפועל שאין לו מה לאכול:

אות י דבר קרוע וכן בגד שהותרה תפירתו מותר לתפור, וכן ה"ה דמותר לתפור טלאי על הבגד ועיין מל"ח סי' יו"ד אות י"ח:

אות יא לתקן השתי כדי לארוג בגדים נהגו לאסור מר"ח עד ט"ב, מפני שפסקה אבן השתיה ושמה הוא מלשון שתי ואסמכוה אקרא כי השתות יהרסון, ולאו דוקא בעושין לעצמן הוא דאסור אלא גם בעושין לאחרים נמי אסור משום מנהג בין בשכר בין בחינם וכנז' בבית יוסף, ומ"מ הנשים שטוות חוטין כדי לתפור בההם בגדים אם מחייתם היא ממלאכה זו שרי לטוות אפילו בשבוע שחל בו ט,ב שאין במלאכה זו שמחה ולא דמי לתיקון השתי שהוא בתחלת אריגת הבגדים ואיכא שמחה וכנז' בת"ה סי' קנ"ב וכ"כ בלבוש ז"ל, ואע"ג דנראה דלא התירו אלא בחוטים של תפירה, אבל חוטין הצריכין לשתי גם הטוייה שלהם אסורה וכמ,ש הט"ז סע"ק ז', מ"מ כתבתי בסה"ק מקבציאל דאלו שמחייתם בכך יש לסמוך על מ"ש הרב מחצית השקל להקל להם, ועעל כן פועלים של הטוויה ושזירה שקורין אותם בערבי כבאבא"ת וכן אותם שקורין בלשון ערבי תאתי"ל כיון דמחייתם ממלאכה זו אין למנוע אותם, ועיין מחב"ר ז"ל מ"ש בשם רב יעב"ץ ז"ל ואין ספר הנז' מצוי אצלינו, וכתבתי שם בס"ד דמותר לארוג לולאות שקורין בערבי זרו"ר, וכן פתילים שקורין סיג"ל וכן מה שקורין אוי"ה, מפני דכל אלו אינם בגדים וכלים גמורים אלא עושים אותם לנאות בהם הבגדים ועיין מג"א ס, ק כ,ג ואליה רבא וחיי אדם יע"ש, וכל זה הוא בבני אדם שמחייתם ממלאכה זו, אבל בעלי בתים שעושין לעצמן ואפילו לצורך אחרים בשכר ואין מחייתם ממלאכה זו צריכין להזהר שלא לעשות מר"ח עד ט"ב, ועיין להרב עולת שבת דאפילו בנידון תה"ד כתב למעשה צ"ע וע"ש:

אות יב תספורת אסור מדינא בשבוע שחל בו ט"ב א' ראשו וא' כל שער שבו, ויש נוהגין להחמיר מי"ז בתמוז, ובזקן כל שמעכב האכילה מותר, ואפילו אה"ב וסנדק אסורין להסתפר בשבוע זו, ואסור לגדולים לספר לקטנים בשבוע זה, ואם חל ט"ב יום ראשון או חל בשבת ונדחה הנה מר"ן ז"ל סתם להתיר בשתי השבתות בין שקודם התענית בין אחריו, ואע"ג דכתב יש מי שאומר דנהגו לאסור כל שבוע שלפניו חוץ מיו חמישי וששי קי"ל כסתם מר"ן ז"ל, ולכן מותר לכבס ולספר בשבוע שלפניו, וכן נוהגים פה עירנו לכבס בשבוע שלפניו דאין כאן דין שבוע שחל בו ט"ב, מיהו לענין תספורת ראוי להורות לעם כמנהג הזקנים שכתב הכל בו שלא להסתפר כלל לפני אותה שבת כדי שיכנס ליום התענית כשהוא מנוול, ופה עירנו אין אנחנו גוערים ביד המקילין בזה בחזקה ועיין מל"ח אות כ"ה:

אות יג אין ליטול הצפרניים בשבוע שחל בו ט"ב, אבל בע"ש חזון מותר ליטול הצפרנים ועיין מל"ח אות י"ג, ובסה"ק מקבציאל כתבתי אם הצפרניים עודפים על הבשר מותר ליטול אפילו בשבוע שחל בו ט"ב, מפני שיש חיוב גדול ע"פ הסוד ליטלם וכמ"ש רז"ל בעץ חיים שער פרצופי זו"ן פרק א' וז"ל מה שעודף מן הצפורן ויוצא לחוץ מכנגד הבשר זה צריך לחתוך דשם נתלים החיצונים ויונקים בתכלית לכן עונש המגדל צפרנייים קשה מאד עכ"ל, לכן אם הם עודפים ויוצאים לחוץ מותר לקצצם אפלו בערב ט"ב, ועוד אמינא ולא מסתפינא דאם נזדמן לו אבלות של שלשים שלא היה יכול לקוץ בערב ט"ב והגיע זמן קציצתם ביום ט"ב שמותר לו לקוץ אותם ביום ט"ב ולא ימתין עד אחר ט"ב כדי שלא יתן שליטה לחיצונים לינק יותר בפרט יום זה שיש להם תגבורת בו, ועיין מג"א סי' תקנ"א סע"ק י"א ותקנ"ד ס"ק ד' דבאבילות דצנעה ט"ב קיל מאבל, ועיין אשל אברהם על כן יקוץ בצנעה:

אות יד לסרוק ראשו במסרק בלי חפיפה רק על שער יבש, יש אוסרין בשבוע שחל בו ט"ב וכנז' בשיורי כנה"ג סי' תקנ"א הגהב"י אות ל"א יע"ש, ומיהו זה אינו אלא באיש אבל באשה מותר ועיין אליה רבה ודגול מרבבה ואשל אברהם, ואע"ג דהגאון אשל אברהם צידד להקל גם באיש לסרוק בצנעה, נכון להחמיר משום דגם הוא רפיה בידיה, ולא שבקינן פשיטות הרב האוסר שהזכיר מהר"י ברונא ז"ל שהביא הכנה"ג ז"ל:

אות טו אסור מכח המנהג לאכול בשר ולשתות יין בשבוע שחל בו ט"ב, ויש נוהגין בזה מר,ח ויש מן י"ז בתמוז, ופה עירנו בגדאד יע"א נוהגין איסור מליל שני של חודש אב עד ליל עשירי כי ביום ט"ב נוהגין לשחוט טבחי מתא בשביל אכילת ליל עשירי, גם נהגו פה עירנו שגם בסעודת מילה אין אוכלים בשר ביממים אלו:

אות טז נוהגין שלא לרחוץ כל גופו מר"ח עד ט"ב אפילו בצונן, והרגיל לטבול בכל ערב שבת יטבול גם בערב שבת חזון, וכן מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין בערב שבת חזון מי שרגיל בזה בכל ערב שבת, וכל רחיצה ששהיא לרפואה מותרת בימים אלו אפילו בחמין, ולכן מעברת שנכנסה בחדש התשיעי שדרכה לרחוץ בחמין כדי להקל מעליה צער לידה מותרת לרחוץ, וכן מי שצוהו הרופא רחוץ בחמין רוחץ, ומי שדרכו לטבול אחר תשמיש המטה הרי זה טובל כדרכו, וכן הסנדק מותר לטבול, ומי שראה קרי מותר לטבול אפילו ערב ט"ב, ורק יום ט"ב אסור לטבול לדעת מר"ן ז"ל:

אות יז כתוב בספר יוסף אומץ אשכנזי בימי חרפי ראיתי מנהג פשוט שלא לקנות עצים אחר ר"ח אב עד ט"ב, אכן עתה רבים מקילים, והדבר ידוע שבימים ההמה היו מקפידים חכמי עירנו מאד על הדבר ומי שקנה עץ לקוחים אותו ממנו ונותנים לעניי הקדש ע"כ ע"ש, ואומרים טעם לדבר זה בשביל שבטלו עצי המערכה, וכמ,ש בירושלמי דנהגו הנשים דלא למשתי עמרא משו שבטולה אבן השתיה, וזה מנהג יפה ואע"פ שיאן למנוע בחזקה ביד המקילים נכון כל אדם שיזהר בכך שלא לקנות עצים הן לבנין הן להסקה מר"ח עד ט"ב, אב לקנות קונים שקורין שו"ך וכיוצא להסקה אין בזה שום חשש:

אות יח ערב ט"ב אחר חצות לא ילמוד תורה אלא מדברים שמותר ללמוד בט"ב, ואם חל בשבת יש כמה דעות חלוקות בספרי אחרונים ויש לסמוך על סברת המקילין, ון אני נוהג כסברת המקילין:

אות יט בסעודה המפסקת אסור לאכול שני תבשילין, אפילו מין אחד ורק א' עבהה וא' רך נמי חשיב שני תבשילין, ואפילו בשל דבר הנאכל כמו שהוא חי כדון תפוחים וכיוצא שבישלום בסוכ"ר חשיב תבשיל, ואפילו אם בשל תמרים ועשאם דבש שקורין בערבי סילא"ן, ואפילו אם בשל סוכ"ר ותקנו וסננו ועשאו משקה שקורין שיר"א ג"כ חשיב תבשיל, כיוןן דאחר בשולו נעשה בו טעם אחר וגם קונה לו שם חדש, ואין לאכול ביצה עבה וביצה רכה דנסתפקו בזה האחרונים ז"ל אם חשיבשני תבשילין, ואם בשל מין אחד בשתי קדרות הריטב"א מתיר והרב חבי"ב ז"ל בתשובה אוסר וכמ"ש בספר כנסת ישראל דף ל"א ע"ד, וכל תבשיל שדרכם לבשלו שני מינים יחד כגון אורז ועדשים שקורין כגר"י וכיוצא בזה חשיב תבשיל אחד ומותר, וכן ה"ה המבשלים אורז ומניחים בו אפונים שקורין חומץ דחשיב תבשיל אחד כיון שדרכו בכך תמיד וכן כיוצא בזה אבל אורז שאוכל עמו ביצים קלויים חשיב ב' תבשילין ואסור: ופירות חיים יכול לאכול כמה מינים, וכן יכול לאכול פירות חיים עם התבשיל ביחד וכן יכול לאכול עם תבשיל אורז חלב חמוץ שקורין בערבי לב,ן, ובלשון אחר יגורט"י דאע"פ דדרכם לחמם החלב על האש קודם שנקפה אין חמום זה עושהו בתורת תבשיל מפני שאינו משתנה טעמו ושמו ומראהו בבשול זה על האש ורק מתחמם, על כן זה הלב"ן שקורין יגורט"י חשיב כפירות חיים ומותר לאכלו עם תבשיל של אורז ועדשים ביחד, מיהו טוב להתרחק מזה כדי למעט הנאותיו בסעודה זו, וכמ"ש הרב מחבר ז"ל שאין נכון לאכול סלאט,ה עם התבשיל בסעודה זו: והגבינה אם אכלה חיה הרי זו כפירות חיים, אב אם בשל הגבינה יש לה דין תבשיל ואסור לאכלה עם תבשיל אחר, ואע"ג דמותר לאכול פירות חיים כמה מינים מ"מ נכון למעט הנאותיו בסעודה זו ולא ירבה בפירות ורק יאכל פרי הצריך לו בשביל התענית, כמו פרי שקורין רק"י שצריך מאד במדינות אלו בשבי החום:

אות כ בסעודה המפסקת לא ישב ע"ג כרים אלא על מחצלת או כסות דק, ולא ישב על קרקע ממש כי ד"ז קשה הוא ע"פ הסוד, ומותר לישב ע"ג נסר שאינו גבוה טפח ועיין מל"ח אות ל"ה, ולא ישבו שלשה ביחד לאכול בסעודה זו כדי שלא יתחייבו בזימון, והטעם נ"ל כי זימון מורה על קביעות ואנחנו אין רוצין שיהיה קבע לסעודה זו שהיא בשביל האבל כי מקוים שיבא הגואל ויבנה בהמ"ק בב"א ונעשה סעודה של שמחה וששון

וכל דברים הנז' הן של אכילת שני תבשילין, הן בענין הישיבה לא נאמרו אלא בסעודה המפסקת שאינו אוכל אחריה סעודת קבע, וגם שהוא אוכל אחר חצות, אבל אם דעתו לאכול אחריה סעודת קבע, או שאוכלה קודם חצות, אין צריך להזהר בכל האמור לעיל:

אות כא לא ילכו יחפים ממש בט"ב, אלא ילבשו מנעל של בגד אבל של עור אסור, ואם נגע בידיו בזה המנעל צריך נטילה כדין נוגע במנעל של עור:

אות כב בט"ב לא ירחוץ ואפילו להושיט אצבעו במים אסור, ובנטילת ידים של שחרית או של בית הכסא יטול עד סוף קשרי אצבעותיו, ואם היה לכלוך בידיו או פניו מותר לרחצו וכן מי שדרכו להיות עיניו דומעות ובוקר אחר שיקיץ משנתו יהי הלכלוך בגבות עיניו מותר לרחצם, וכן מי שיש לו חולי עיני ודרכו לרחצם במים קרים בשביל רפואה מותר, וכן המבשלות מדיחים הבשר והירקות במים כדרכן ואין חוששין:

אות כג תשמיש המטה אסור בט"ב, ולכן אסור לישן במטה אחת עם אשתו, ונכון שלא יגע בה בלילה, ולהושיט דבר מידה ידו משום לך לך אמרין נזירא, ואין מברכין בט"ב שעשה לי כל צרכי משום דכולם יחפים וכמ"ש רבינו האר,י ז"ל, וליל ט"ב ישים אבן תחת הכר שישים ראשו עליו, ואם דרכו לשכב על שנים ישנה מנהגו וישכב על אחד:

אות כד אין שאלת שלום בט"ב, וה"ה דאסור לשלוח דורון זל"ז הן מאכל הן לבוש וכנז' במג"א וכ"מ, מיהו לעני שהוא נצרך מותר לשלוח לו כי זהו תורת צדקה וכנז' ברוח חיים, ומלאכה אסורה בין בלילה בין ביום, ולחלוב הפרות אם אפשר ע"י גוי יעשה ואם לא יחלוב הוא בעצמו:

אות כה ביום ט"ב יניח ציצית ותפילין רש"י ור"ת בבוקר בביתו ויקרא ק"ש בלבד, ואח"כ ילך לבית הכנסת להתפלל עם הציבור ואותם שנוהגים לעשות זאת עד זמן המנחה לאו שפיר עבדי, ופרשת קדש ופרשת והיה כי יביאך יש נוהגים לאומרם בט"ב ויש שאין אומרים אותם וכל אחד יעשה כמנהגובזה, גם בליל ט"ב אחר חצות אומרים תיקון רחל בלבד, אבל ביום אין אומרים תיקון רחל אע"פ שדרכם לאמרו בכל יום אחר חצות מיום י"ז תמוז ואילך, וכן ביום ערב ט"ב אומרים אותו ביום אחר חצות ועיין יוסף אומץ סי' כ"ה:

אות כו בעמידה של ערבית ושחרית אומרים ברכת שים שלום כדרכן בכל יום, ולא יקצרו אותה לאומרה כפי מ"ש בסדורים, וכן אני מורה בציבור בכל שנה, ורק החזן בחזרה של שחרית יאמר כפי הנוסח הכתוב בסידורים כי הנחתי המנהג בחזרה כאשר היה מקדמת דנא, גם עוד המנהג פה עירנו בגדא"ד לומר האזינו במקום שירת הים וגם בדבר זה לא שניתי מנהגם של הציבור, ורק אני אומר שירת הים כמו כל יום ושירת האזינו אני אומר אותה אחר העמידה, וכן עושים החכמים ויראים ואנשי מעשה:

אות כז חולה האוכל בט"ב אם היתה אכילתו מזמן מנחה גדולה יאמר נחם במקום רצה והחליצנו, ואומר ותבנה ירושלם עיר הקודש במהרה בימינו בא"י מנחם ציון בבנין ירושלם, וכן הנוסח של החתימה בנחם שאורים בעמידה לחתום כן מנחם ציון בבנין ירושלם ולא כפי מה שנדפס בסידורים:

אות כח יש מתחסדים ליטול ידיהם בנטילה גמורה אחר חשיכה במוצאי ט"ב בשביל שביום לא עשו נטילה גמורה אלא עד קשרי אצבעות וכך אנחנו נוהגים, אך אין זה חיוב משורת הדין, וצריך להזהר לברך במוצאי ט"ב ברכת הלבנה בשמחה ויאמר בקול נעים בחדוותא דלבא דוד מלך ישראל חי וקיים:

References[edit]

  1. Deut 2
  2. Isa. 50:9
  3. A paraphrase of Amos 5:15 found in a number of piyutim