Translation:Ben Ish Chai
This translation of a non-English source text is incomplete. If you'd like to help expand it, see the help pages and the style guide, or leave a comment on the talk page. |
Preface by the Author ztzuk"l
[edit]Praised be the Creator and Glorified be the Designer, Who has caused us to inherit a hidden and precious thing of desire, wonderful wisdom, "For the Jews there was Light;"[1] light is Torah, to labor in it and to heed to it. Rabbi Shim`on gave this introduction, saying (Zohar Vol. 3, daf 166b): "Ayelet ahavim ve'ya`alat chen, dadeiha yeravukha bekhol `et; be'ahavatah tishgeh tamid/A lovely ewe and a graceful she-ibex, let her teats satisfy you at all times; with her love be involved (to the [partial] neglect of other matters) always. (Prov. 5:19)" Oraita! Oraita! (Torah! Torah!) the light of all the worlds! How many seas and rivers and wells and springs spread out from you to in all directions! From you is everything, by you the upper and lower [worlds] are sustained. His upper light goes out from you. Oraita! Oraita! what shall I say of you, ayelet ahavim ve'ya`alat chen, above and below are your mercies, whoever merits to acquire from you in the proper fashion. Oraita! Oraita! The delights of those who master you! Who can reveal and tell your secret and hidden things!
ישתבח הבורא ויתפאר היוצר, אשר הנחילנו חמדה גנוזה ויקרה, חכמה מפוארה, ליהודים היתה אורה, אורה זו תורה, לעבדה ולשמרה:
פתח רבי שמעון ואמר (זוהר ח"ג קס"ו ע"ב), אילת אהבים ויעלת חן, דדיה ירווך בכל עת, באהבתה תשגה תמיד. אורייתא אורייתא, נהירו דכל עלמין, כמה ימין ונחלין ומקורין ומבועין מתפשטין מינך לכל סטרא. מינך כלא, עלך קיימי עלאין ותתאין. נהירו עלאה מינך נפקא. אורייתא אורייתא, מה אימא לגבך, אילת אהבים ויעלת חן, עילא ותתא רחימין דילך, מאן יזכי לינקא מינך כדקא יאות. אורייתא אורייתא, שעשועים דמארך, מאן יכיל לגלאה ולמימר סתרין וגניזין דילך:
Master of Universe, let it be Your will to give strength and power to me and to all Yisrael, and let us enter in without shame before you and before the Matronita `Ila'ah (Higher Divine Presence), of which it is said, "em-habanim smechah/as joyful as a mother of children"[2]. And let us not be in shame before the Barta DiMalka (Lower Divine Presence), of which it is said, "kol kevudah bat melekh penimah/all honor [shall be] for the King's daughter (His entourage) who is within (i.e. humble)," and of which it is said, "Rabot banot `asu chayil, ve'at `alit `al kulanah/Many women have acquired riches, but you surpass them all" (Prov. 31).
רבון עלמא, יהא רעוא קמך למיהב חילא ותוקפא לי ולכל ישראל, וניעול בלא כיסופא קמך וקמי מטרוניתא עלאה, דאתמר בה אם הבנים שמחה. ולא ניהוי בכיסופא קמי ברתא דמלכא, דאתמר בה כל כבודה בת מלך פנימה, ועלה אתמר רבות בנות עשו חיל, ואת עלית על כולנה:
And being that the holy way of the genius who wrote Halakhot Gedolot is very pleasant to me, who opened the preface with Birkot Hatorah/Blessings recited before learning Torah, I too, the humble one, shall also proceed in this straight way, and give thanks first in reciting the Birkot Hatorah:
ולהיות כי ערב לי מאד דרך הקודש של הגאון בעל הלכות גדולות, שפתח בברכות התורה בראשית ספרו הנורא, גם אנכי הצעיר אעברה בדרך זו הישרה. ואברך תחלה בברכות התורה:
Blessed are You Hashem, Our God King of the Universe, Who has sanctified us with his commandments and commanded us regarding divrei/words/matters of Torah. Now please make sweet, Hashem our God, the dirvei of Your Torah in our mouths, and in the mouths of Your people Yisrael. And be we and our offspring and the offspring of our offspring, all us us knowers of Your name and learning Your Torah for its own sake. Blessed are You Hashem, Who teaches Torah to His people Yisrael.
ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו על דברי תורה. והערב נא ה' אלקינו את דברי תורתך בפינו, ובפיפיות עמך בית ישראל. ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו, כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה, ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל.
Blessed are You Hashem, our God King of the Universe, Who has chosen us from all the nations, and given us His Torah. Blessed are You Hashem, Who gives the Torah.
ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, אשר בחר בנו מכל העמים, ונתן לנו את תורתו, ברוך אתה ה' נותן התורה:
Ki Hashem yiten chokhmah, mipiv da`at utevunah/For Hashem gives wisdom; out of His mouth [comes] knowledge and understanding.[3] Gal einai ve'abitah nifle'ot mitorarekha/Open my eyes, that I may behold wondrous things out of Your Torah.[4] Tov atah umeitiv ; lamdeini chukeikha/Good and benevolent are You; teach me Your statutes.[5] Baruch atah Adonai, lamdeini chukeikha/Blessed are You Hashem; teach me Your statutes.[6]
כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. טוב אתה ומטיב למדני חוקיך. ברוך אתה ה' למדני חוקיך:
Oraita Oraita! how beloved are your words, what a tree having roots, and having bark, and having brains, and having branches, and having foliage, and having flowers, and having buds; and also your words have simple meanings of the scripture, comparative meanings, clues, which hint wisdom, gematrias, hidden hints. Concealed hints, one on another, kasher (valid) and pasul (invalid), tameh (impure) and tahor (pure), assur (forbidden) and mutar (permitted), chayav (obligated) and zakai (entitled), and from thenceforth spread out branches to all sides, wide as the sea; you have no end or finish.
אורייתא אורייתא, כמה חביבין אינון מלין דילך, מה אילנא אית ביה שרשין, ואית ביה קליפין, ואית ביה מוחא, ואית ביה ענפין, ואית ביה טרפין, ואית ביה פרחין, ואית ביה איבא, אוף הכי אינון מילין דילך, אית בהו פשטי דקראי, דרשה, רמז, דקא רמיז חכמתא, גמטריאות, רזין טמירין. רזין סתימין, אלין על אלין, כשר ופסול, טמא וטהור, אסור ומותר, חייב וזכאי, ומכאן ולהלאה מתפשטין ענפין לכל סטר, רחבה את מני ים, לית בך קץ ותכלית:
Oraita Oraita! This love and glow of flame of the heart for you! May it be the [Divine] will that you be engraved in on our hearts returning to you holy Torah. And your glory upon us holy Torah, your knowledge on us holy Torah, and our minds on you holy Torah, be not lifted from you, and do not part from us, not in this world and not in the coming world.
אורייתא אורייתא. הא אהבה ורשפין דשלהובא דליבא אבתרך, יהא רעווא דתהוי אנת חקוקה בליבן, הדרן עלך אורייתא קדישתא. והדרך עלן אורייתא קדישתא. דעתך עלן אורייתא קדישתא, ודעתן עלך אורייתא קדישתא, לא נתנשי מינך ולא תתנשי מינן, לא בעלמא דין ולא בעלמא דאתי:
Blessed is our God who has created us for His glory, and separated us from those who err, and given us the Torah of truth, and planted eternal life among us, "Mah ashiv laShem kol tagmuluhi `alai/How can I return to Hashem all his benevolences toward me?"[7], Who has permitted me in His great mercies and great compassions, to serve in the "courtyards of the Temple of Hashem," in the place that our holy forefathers served, nishmatam eden/their souls in Paradise, in the permanent dwelling each and every Shabbat, when the children of Yisrael assemble there, to expound to them holy scriptures, which they read on their Shabbatot each parashah in its time, as its arrangement and order is given; zot chuqat hatorah/This is the statute of the Torah. Also including drashahs of the Haftarah readings, though my original [work] was review of the Torah, and as Hashem Yitbarakh graced me in His great compassion, to some produce chidushim/novel words by the way of peshat [basic explanation of the scripture] or derash [mystical explanation] or the crown of remez, I recorded the chidushim for reminder. And already in the year 5624 I printed from my chidushim with the help of Heaven a book small in quantity, on the Pentateuch, and I named it Aderet Eliyahu (the cape of Eliyahu[8]), and behold, from that time until now, praise to El Yitbarakh, the chidushei Torah increased from what Hashem bestowed to me, and because we have heard an admonition from the mouth of scribes and from the mouth of sefarim/holy books that a man is obligated to print his sefarim in his lifetime, I awakened myself to bring to the printhouse chidushei Torah in the way of drash and remez on the Pentateuch, because I reasoned that it is proper to advance this before other chidushei Torah, because it is food for every man, and it is a staple for every soul, and benefits the masses a bit more, but because the printing expenses were great, and I have not the financial means, I was forced to bring to print at this time only a little of my produce, one quarter of what I have by the grace of `El Eylon, and if Hashem Yitbarakh desires He will help me bring what remains with me in a separate book, because that which remains has a great quantity, and furthermore has also the chidushei Torah that I darshened on the verses of the Haftarot of the whole year; I have not brought one of the here, because due to their great quantity they are fit to be a large sefer by themselves, if Hashem helps.
ברוך אלקינו שבראנו לכבודו, והבדילנו מן התועים, ונתן לנו תורת אמת, וחיי עולם נטע בתוכינו, מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי, אשר זיכני ברוב רחמיו וברוב חסדיו, לשמש בחצרות בית ה', במקום ששמשו בו אבותי הקדושים, נשמתם עדן, בישיבה של קבע מדי שבת בשבת, כי יתאספו שם עם בני ישראל, לדרוש להם מקראי קודש, אשר יקראו אותם בשבתם פרשה ופרשה בזמנה, כאשר ניתנה ערוכה וסדורה, זאת חוקת התורה. גם לרבות מדרשות מקראות הפטרה, והתחלתי היתה משנת כת"ר תורה, ואשר חנני ה' יתברך בחסדו הגדול, לחדש איזה דבר על דרך הפשט או הדרש או הרמז, הייתי רושם את החידושים למזכרת. וכבר בשנת תרכ"ד הדפסתי מחדושי בסייעתא דשמיא ספר אחד קטן הכמות, על חמשה חומשי תורה, וקראתיו בשם אדרת אליהו, והנה מאותו זמן ועד עתה תהילות לאל יתברך נתרבו אתי חדושי תורה ממה שחנני ה', ולהיות כי אזהרה שמענו מפי סופרים ומפי ספרים דחייב אדם להדפיס ספריו בחייו, נתעוררתי להביא לבית הדפוס חדושי תורה בדרך דרש ורמז על חמשה חומשי תורה, כי חשבתי ראוי להקדים זה לשאר חדושי תורה, יען כי הוא מאכל כל אדם, והוא דבר השוה לכל נפש, ויש בו זכות הרבים טפי, ברם להיות כי הוצאת הדפוס מרובה, ואין לי יכולת בדבר הכסף, הוכרחתי להביא בעת הזאת לבית הדפוס מקצת פרי תבואתי שיעור רביעית מן הנמצא אתי בחסד אל עליון, ואם ירצה השם יתברך יעזרני להביא הנשאר אתי בספר בפני עצמו, כי הנשאר תהילות לאל יש בו שיעור גדול, ולא עוד אלא גם את חדושי תורה שדרשתי על פסוקי הפטרות של כל השנה כולה, לא הבאתי פה את אחד מהם, כי אלו לרוב כמותם ראויים להיות ספר גדול בפני עצמו, אם יעזור ה':
Nonetheless I interlaced settled halakhot/laws of conduct throughout this collection, from all kinds of halakhot that are brought in the Shulchan Arukh "Orach Chayim" and "Yoreh De`ah," because I was already accustomed to publicly lecture also one these each and every Shabbat, because I immersed myself in the sefarim and enlightened my eyes with the words of our Sages of blessed memory, and I knew that the ancient way of our Rabbis the Rishonim [or "our early Rabbis"] z"l who would lecture to the people every Shabbat, that they would not make a constant [study] only on aggada/homily in the Midrashim and peshatim, but rather they also lectured them halakhot to let them know the statutes of God and His Torahs/instructions, to know the way they should go, and the things they should do, because likewise we find in the Gemara in Sanhedrin (daf 38), "Said Rabbi Yochanan, 'When Rabbi Meir would lecture on his piece, he would say one-third legal decisions, one-third aggada, one-third parables,'" see there. And likewise we find in our Rabbis z"l in Mekhilta, they bring the words of Rabbeinu Maharam Alshich z"l, at the beginning of parashat/the Torah portion Vayakhel, that Moshe Rabbeinu the servant of Hashem taught the children of Yisrael that they should gather on Shabbatot, to lecture to them the laws of Shabbat and His Torahs, see there. And likewise they said the same in the Gemara, "Moshe ordained for Yisrael, to teach the laws of Pesach at Pesach [time], laws of Atzeret at Atzeret [time], laws of the [Sukkot] Festival at Sukkot [time], and such is the report from several devotees in the Gemara, that their custom was to teach halakhot each and every Shabbat, and truthfully logical reasoning also requires this, to teach halakhot to the people, to know what Yisrael should do in the mitzvot of Hashem, and see Pri Chadash in Yoreh De`ah hilkhot Tol`ayim [laws regarding prohibition of eating worms], siman 84, that he wrote, verbatim, "And it is necessary to inspire and teach these matters to the people more that teaching them peshatim," end of quote.
ברם צירפתי עם החיבור הזה הלכות פסוקות, מכל מיני הלכות אשר הובאו בשלחן ערוך אורח חיים ויורה דעה, כי אנכי כבר נהגתי לדרוש בציבור גם באלה בכל שבת ושבת, יען כי בינותי בספרים ופקחתי עיני בדברי חכמינו זכרונם לברכה, וידעתי כי מנהג הקדמון של רבותינו הראשונים ז"ל, אשר ידרשון לעם ה' בכל שבת, שאין עושין קבע באגדה במדרשים ופשטים בלבד, אלא גם ידרשון להם הלכות להודיעם חקי אלהים ותורותיו, לדעת את הדרך אשר ילכו בה, ואת המעשה אשר יעשון, כי כן מצינו בגמרא דסנהדרין (דף ל"ח), אמר רבי יוחנן כי הוה דריש רבי מאיר בפרקיה, הוה דרש תלתא שמעתתא, תלתא אגדתא, תלתא מתלי, עיין שם. וכן מצינו לרבותינו ז"ל במכילתא, הביא דבריהם רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל, בריש פרשת ויקהל, שלימד משה רבינו ע"ה את בני ישראל שיקהלו בשבתות לדרוש להם משפטי השבת ותורותיו, עיין שם. וכן אמרו גם כן בגמרא משה תיקן להם לישראל, לדרוש הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות חג בחג, והכי משמע מכמה עובדי בגמרא, דהיה מנהגם לדרוש בהלכות בכל שבת ושבת, וכאמת גם הסברא מחייבת בכך, לדרוש הלכות לעם לדעת מה יעשה ישראל במצות ה', ועיין פרי חדש ביורה דעה הלכות תולעים סימן פ"ד, שכתב וזה לשונו, וצריך להזהיר ולדרוש עניינים אלו לעם יותר מלדרוש להם פשטים, עד כאן לשונו:
Actually it is a known thing that to lecture on halakhot alone, the heart of the masses is not drawn after this, rather it is necessary to make the derash the root and most of it words of agadda and mussar/ethical teaching, and the lecturer should also mention in the middle the decided halakhot, through the tie that that he ties in the lecture that he says on the text, in order to draw the hearts of the people to these things in chokhmah/wisdom and da`at/knowledge, and this was the intention of our master the Tanna Rabbi Meir a"h, who wuold lecture a third in halakhot, a third in aggadot and a third in mashalim/allegories in order to draw the heart of the masses to hear the halakhot via two thirds of aggada and mashalim, and it seems to me the mashalim were in the manner of mussar, and so will you find in Shabbat daf 30: The question was asked of Rabbi Tanchum, "What does it mean to extinguish a lamp for a sick person on Shabbat?" And he opened with this introduction and said first some long words of aggada, and afterwards at the end of his words he gave them a short answer on the legal question mentioned, and Rashi z"l explains there, so were they accustomed to give an introduction with aggada first, in order to draw the hearts of the audience to hear the halakhah.
אמנם הדבר ידוע כי לדרוש בהלכות בלבד אין לב המון העם נמשך אחריהם, אלא צריך שיהיה עיקר הדרש ורובו בדברי אגדה ומוסר, ויזכור גם כן הדרשן באמצע פסקי הלכות, על ידי הקשר שיקשרם בדרשה שדורש על המקרא, כדי למשוך לב העם אל הדברים האלה בחכמה ודעת, ובעבור זאת היתה כונתו של אדונינו התנא רבי מאיר ע"ה, שהיה דורש שליש הלכות שליש אגדות שליש משלים, כדי למשוך לב ההמון העם לשמוע ההלכות על ידי שני שלישים של אגדות ומשלים, ונראה לי כי המשלים היו על דרך המוסר, וכן תמצא בשבת דף ל', שאול שאלתא מרבי תנחום, מהו לכבות הנר מפני החולה בשבת, והוא פתח ואמר תחלה דברי אגדה ארוכה, ואחר כך בסוף דבריו השיב להם תשובה בקצרה על שאלת הדין הנזכר, ופירש רש"י ז"ל שם, כך היו רגילין לפתוח באגדה תחלה, כדי למשוך לבבות השומעין לשמוע את ההלכה:
And likewise we find in the Gemara of Sotah daf 40: Rabbi Abbahu and Rabbi Chiya bar Abba happened uppon that place. Rabbi Chiya bar Abba spoke about halakhic decisions, and Rabbi Abbahu told aggada. Everybody abandoned Rabbi Chiya bar Abba, and came before Rabbi Abbahu. Rabbi Chiya was downcast. Rabbi Abahu said to him, "I will tell you a parable what this is like. To two men who come to a city, one selling gems and jewels, and one selling tinsel. Who do they jump to? Not to the one who sells tinsel!" See there. Hence the world chases after homiletics and peshatim, therefore you must proceed wisely according to the minds of people, namely to make most of the lecture in aggada and explanation of the scripture, and the lesser part words of halakhah absorbed into it in the middle or in the end, and this is the proper way.
וכן מצינו בגמרא דסוטה דף מ', רבי אבהו ורבי חייא בר אבא אקלעו לההיא אתרא, רבי חייא בר אבא דריש שמעתתא, ורבי אבהו דריש אגדתא, שבקו כולי עלמא לרבי חייא בר אבא, ואתו לקמיה דרבי אבהו, חלש דעתיה דרבי חייא, אמר ליה רבי אבהו, אמשול לכם משל למה הדבר דומה, לשני בני אדם שנכנסו לעיר אחת, אחד מוכר מיני אבנים טובות ומרגליות, ואחד מוכר מיני סדקית, על מי קופצים לא על מי שמוכר מיני סדקית, עיין שם. נמצא העולם רודפים אחר דרשות ופשטים, לכן צריך להתנהג בחכמה כפי דעתן של בני אדם, והיינו שיעשה רוב הדרשה באגדה וביאורי המקרא, והמעט דברי הלכה בהבלעה באמצע או בסוף, וזו דרך הנכונה:
Therefore I, the young one, after the year 5630, it came to my heart to mention in the lecture on the parashah that I am publicly speaking each Shabbat, some halakhot from matters mentioned in the Orach Chayim and Yoreh De`ah, and I would tie the beginnings of the halakhot with the lecture on the Torah, and after the halakhot I would end the lecture with verses of the Haftarah. However it was not possible to finish all the halakhot that I decided to teach on every Shabbat in one year, rather they needed a length of two years, as they are organized in the eyes of the reader in the second part of this book, and every two years they are to be repeated, and therefore I made the halakhot with their ties in separate parts, Part One and Part Two, and brought them to the printhouse to join them with the lectures that are in this book, so that the eyes of the Tzadikim should see straight [ways][9], and also in the halakhot I mentioned I omitted for now several halakhot from the first part and the second part, due to the expense of printing, and if Hashem helps, in the halakhot part too there will be a later edition, and they will come in a separate book.
על כן אנכי הצעיר, אחר שנת תר"ל, עלה בלבי להזכיר בתוך הדרשה שעל הפרשה שאנכי דורש בציבור בכל שבת, איזה הלכות מעניינים הנזכרים באורח חיים ויורה דעה, והייתי מקשר תחלת ההלכות עם הדרשה שעל התורה, ואחר ההלכות אסיים הדרשה בפסוקי ההפטרה, אך לא אפשר לסיים כל ההלכות אשר קבעתי לדרשם בכל שבת בשנה אחת, כי צריך להם משך שתי שנים, וכאשר הם מסודרים לעיני הרואה בחלק השני של הספר הזה, וכל שתי שנים חוזרים חלילה, ולכך עשיתי ההלכות עם הקשרים שלהם חלק בפני עצמו לראשונה, ולשניה, ואביאם לבית הדפוס לחברם עם חלק הדרשות שבספר הזה, כאשר עיני צדיקים תחזינה מישרים, וגם בחלק ההלכות הנזכר, השמטתי לעת עתה כמה הלכות מן הראשונה ומן השניה, מפני הוצאות הדפוס, ואם יעזור ה' גם בחלק ההלכות נעשה מהדורא בתרא, ויבואו בספר אחד בפני עצמו:
And behold since I named my book on Talmud discourses " Ben Yehoyada" -- which I have not yet printed but only on two tractates -- and Hashem Yitbarakh allow me to print all of it for good life and peace -- I chose to call this book "Ben Ish Chai". And Hashem Yitbarakh help me to print the rest of the books which He has graced me in His great compassion and great kindness. And the name of the man who donated money for printed expenses shall be displayed at the end of this introduction in a certain form on his good name. Hashem Yitbarakh make his days and life long, long good and sweet life, Amen so let it be [His] will.
והנה אחר אשר קראתי לספרי אשר על מאמרי התלמוד בשם בן יהוידע, אשר כעת לא הדפסתי ממנו אלא רק על שתי מסכתות, וה' יתברך יזכני להדפיסו כולו לחיים טובים ולשלום, בחרתי לקרוא שם לספר הזה בשם "בן איש חי", הן יתברך יעזרני להדפיס שאר ספרים אשר חנני ברוב רחמיו וברוב חסדיו, ושם האיש המתנדב כסף הוצאות הדפוס יהיה מפורש בסוף הקדמה הזאת בציור מסויים על שמו הטוב, ה' יתברך יאריך ימיו וחייו חיים ארוכים טובים ומתוקנים, אמן כן יהי רצון:
And from now on, behold I reveal my mind and will with all my heart and soul, that my whole intention in this collection, and also in all the collections that Hashem Yitbarakh allowed me to assemble in the Written Torah and in Oral Torah, it is all for the unification of Kudsha Brikh Hu and his Shekhinah, and in awe and love and in fear and love, to unify the name of Hashem, Y"H with W"H, in complete unity, in the name of all Yisrael, and all my reasoning and thought and speech that is not according to the His will Yitbarakh, let them be null and anulled, so that all my desire in this collection, and the other collections that I do in chidushei Torah wit the help of heaven, and also any mitzvah that I do, it be in order to unify Kudsha Brikh Hu and his Shekhinah, and to rest of spirit before Him Yitbarakh specifically, without any outward turning, and Hashem Yitbarakh in His compasion help me to learn and teach Torah for its own sake, Amen so may it be [His] will.
ומעתה הנני מגלה דעתי ורצוני בכל לבי ובכל נפשי, שכל כונתי בחיבור הזה, וגם בכל חיבורים אשר יזכני ה' יתברך לחבר, בתורה שבכתב ותורה שבעל פה, הכל הוא לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו, ליחדא שם הוי"ה ברוך הוא י"ה בו"ה, ביחודא שלים, בשם כל ישראל, וכל מחשבה והרהור ודבור שהם אינם כרצונו יתברך, הנה הם בטלים ומבוטלים, באופן שכל רצוני בחיבור זה, ושאר חבורים שאעשה בחדושי תורה בסייעתא דשמיא, וגם בכל מצוה שאעשה, הוא כדי ליחד קודשא בריך הוא ושכינתיה, ולעשות נחת רוח לפניו יתברך דוקא, בלי שום פניה זרה, והשם יתברך ברחמיו יעזרני ללמוד וללמד תורה לשמה, אמן כן יהי רצון:
And since my proclamation is steadfast, in truth and in faith, before Hashem Yitbarakh, and in the eyes of all Yisrael[10] a declaration great and strong, valid and lasting, I will prolong my prayer before Hashem, Please Hashem save us [from affliction], Please Hashem make us successful [in our deeds][11], and establish the fallen Sukkah of David, and let the Redeemer come to Tziyon, righteous [in deeds] and victorious is he[12], and let our eyes see the coming of our Righteous Mashiach, and the rebuilding of our Holy Temple, soon in our days, and let the pleasantness of Hashem our God be on us, and the work of our hands, establish for us (w/o mishap to us), and the work of our hands, establish it[13], and let the great name of Y-H be magnified and sanctified speedily and soon, Amen so let it be [His] will.
These are the words of the youth who awaits the salvation of Hashem, and who trusts in His great compassions and His great mercies; may he illuminate my eyes with His Torah, the Torah of Chaim/Life:
The junior, Yosef Chaim, son of His Honor Our Great Teacher Rabbi Eliyahu,
son of His Honor Our Great Teacher Rabbi Moshe Chaim, Sefardi Tahor[14].
ואחרי אשר הודעתי נאמנה, באמת ובאמונה, לפני השם יתברך, ולעיני כל ישראל, מודעה רבה וחזקה שרירה וקיימת, אערוך תפלה לפני ה', אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא, והקם סוכת דוד, ובא לציון גואל, צדיק ונושע הוא, ויראו עינינו בביאת משיח צדקנו, ובבנין בית מקדשנו, במהרה בימינו, ויהי נועם ה' אלקינו עלינו, ומעשה ידינו כוננה עלינו, ומעשה ידינו כוננהו, ויתגדל ויתקדש שם י"ה רבא בעגלא ובזמן קריב, אמן כן יהי רצון:
כה דברי הצעיר המצפה לתשועת ה', והבוטח ברוב רחמיו וברוב חסדיו, יאיר עיני בתורתו תורת חיים:
הצעיר יוסף חיים בכמהר"ר אליהו
בכמהר"ר משה חיים ס"ט:
Year One
[edit]Sefer Bereishit
[edit]...
Sefer Vayikra
[edit]Sefer Devarim
[edit]...
Year Two
[edit]...
References
[edit]
This work was published before January 1, 1929, and is in the public domain worldwide because the author died at least 100 years ago.
Public domainPublic domainfalsefalse