Translation:Ben Ish Chai/Year One/Noach
Preface[edit]
"Ve'atem, peru urevu; shirtzu ba'aretz, urvu-bah/And you, be fruitful and multiply; swarm in the earth, and multiply in it" (Gen. 9:4). We could ask: Since it said "peru urevu," why did it need to say further, "shirtzu" and "revu"? And further, why is the language of shirtzu used, which is a term used for creeping creatures? Also, the word "bah" is superfluous, for of course it is in it and not in heaven. And it appears to me, bs"d, that, as is known, that each world has a name from the holy names that illuminate in it, and this name is called the sar/prince/officer of that world. Namely, the name E-l Ad-nai shines in `Asiyah, the name E-l Hashem shines in Yetzirah, the name E-l Sh-ddai shines in Briah, hence the sar of `Asiyah is the name E-l Ad-nai which is gematria 96, and the scripture said, "`Olam chesed yibaneh/The world be built up from kindness," for, the sustainment of the world is by the kindness of E-l, and as written, "chesed E-l kol hayom,"...
ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה, י"ל מאחר שאמר פרו ורבו למה הוצרך לומר עוד שרצו ורבו, ועוד למה נקיט לשון שרצו שהוא לשון האמור בשרצים, ועוד תיבת בה לשון יתר דודאי הוא בה ולא בשמים, ונ"ל בס"ד דידוע שכל עולם יש לו שם משמות הקודש המאיר בו, וזה השם הוא נקרא שר לאותו עולם, והיינו שם א"ל אדנ"י מאיר בעשיה, ושם אל הוי"ה מאיר ביצירה, ושם אל שד"י מאיר בבריאה, נמצא שר העשיה הוא שם אל אדנ"י שעולה מספר צ"ו, והכתוב אמר עולם חסד יבנה דקיום העולם הוא על חסד אל, וכמ"ש חסד אל כל היום, אך העולם צריך לשמירה מחסד אל בשש קצוות שלו, שהם ארבע רוחות ומעלה ומטה, שצריך להיות חסד יסובבנו בשש קצוותיו, וגם בזמן שנות העולם שהם ששה אלפים שנה, ג"כ מתפשט ששה פעמים חסד אל, וז"ש ואתם פרו ורבו, ובשכר פריה ורביה שלכם אז שרצו בארץ, חלק תיבת שרצו לשתים וקרי בה שר צ"ו, הוא שם אל אדנ"י המאיר בעשיה שעולה מספר צ"ו שנקרא שר העשיה הנה הארתו תתפשט עד הארץ הלזו התחתונה שהיא בכלל העשיה, יען כי היא סיום העשיה ושיורין שלה כנודע, וז"ש שר צ"ו תהיה הארתו נמשכת בארץ הלזו, וגם עוד ורבו בה, כלומר ורב וא"ו בה שתתפשט הארת וא"ו פעמים חסד אל בששה קצוות שלה, וגם בזמן השנים שלה: והנה ששה פעמים חסד אל המאירים בששה קצוות העולם, עולים מספר תרי"ח, לכן הטלית שהוא מגין על האדם כמ"ש בצל כנפיך תסתירנו, מצותו מן התורה הוא שיהיה מצמר רחלים, שעולה מספר תרי"ח, לרמוז שבזכות מצות הטלית הנעשה מן צמר רחלים, נזכה לשמירה מששה פעמים חסד אל בשש קצוות שלנו, ועוד נרמז מספר צמר רחלים במספר הציצית, דאותיות ציצית עולים ת"ר ועם ב' נקודות שבו שהם ב' חיר"ק נעשה מספרו תר"ך, כמנין צמר רחלים עם כולל ב' תיבות, ולכן בציצית שהוא מספר כתר יהיה זכירה לתר"ך מצות שהם תרי"ג דאורייתא ושבע דרבנן: אות א שלשה מיני טלית הם, הא' של צמר רחלים ואלים, ובטלית זה יעשה גם הציציות שלו מצמר הנז' וזה הוא החיוב מן התורה לכ"ע, ולובשו מקיים מ"ע מן התורה אליבא דכולי עלמא: והב' טלית של צמר גפן או טלית של משי, ובזה יש פלוגתא די"א חייב מן התורה, וי"א חייב מדרבנן, וגם למ"ד חיובו מדרבנן יוכל לברך עליו כמו דמברכין על מצוה דרבנן, ובענין הציציות אע"ג דלדעת מרן ז"ל ודעמיה יוכל להניח ציציות של צמר רחלים גם בבגדים של שאר מינים, עכ"ז אם הטלית הוא של צמר טוב שיניח בו ציציות ממין שלו שהוא צמר גפן, יען דלדעת מהר"מ מרוטנבורג ז"ל ודעמיה אין פוטרים ציצית של צמר בבגדים של שאר מינים, לכך לצאת י"ח פלוגתא הנז', יניח הציציות ממין הבגד עצמו, מיהו כל זה דוקא בהיכא דהטלית הוא צ"ג דאז יניח הציציות צ"ג, אבל אם הטלית של משי קשה למצוא ציציות של משי מתוקנים לשמה כהלכתם אליבא דכולי עלמא, יען דס"ל לגדול אחד שהביאו ברכ"י ז"ל סק"ב דבמשי צריך שתהיה זריקתו ומשיכתו לשמה כי הזריקה וההמשכה במשי היא כטוויה בצמר ע"ש ולפ"ז קשה הדבר למצוא ציציות של משי מתוקנים לסברא זו, ואע"ג דתה"ד ז"ל נראה דלא סבר זה כאותו גדול הנז', עכ"ז הא נמצא פלוגתא ואולי גם מרן ז"ל ס"ל כאותו גדול, לכך טלית של משי אם לא מצא לו ציציות של משי מתוקנים כהלכה ע"פ סברת אותו גדול הנז', אז יניח בזה הטלית של משי חוטין של צמר רחלים, נמצאת אתה למד טלית של משי מלבד שהוא מדרבנן, הנה הוא גרוע יותר מטלית צמר גפן מכח החוטין שצריך לתלות בו, ובכל הני איכא עוד גרעות מטלית של צמר רחלים דהתם הוא אליבא דכ"ע, אבל באלו הא איכא סברת בעל העטור והב"ח ז"ל דס"ל דאין לברך אלא על טלית צמר רחלים וחוטיו צמר, אבל על טלית של שאר מינים אין לברך אך לא קי"ל להלכה כוותייהו בזה: והג' הוא טלית ששתי שלו צמר רחלים, והערב של מין אחר או להפך, וזה גרוע ביותר דלדעת מהרמ"מ ודעמיה אין תקנה לטלית זה מצד החוטין, ורק לדעת מרן ז"ל יש לו תקנה לתלות בו חוטין של צמר רחלים וכן צריך לעשות: ולכן ראוי לכל יר"ש להזהר בין בט"ג בין בט"ק ללבוש של צמר רחלים, ויהיו החוטין ג"כ מצמר רחלים, ובזה נמצא מקיים מ"ע מן התורה ויוצא י"ח בציציות אלדכ"ע בלי שום פקפוק:
אות ב יש מיני בגדים שקורין אותם כרמא"ן, ועוד מה שקורין אותם שא"ל כשמי"ר, והם נעשים מצמר עזים הנקרא בלשון הקודש נוצה של עזים, הנה אלו דינם כמו שאר מינים שהם צמר גפן או משי או קנבוס, כי בכל התורה אינו נקרא צמר בסתם אלא רק צמר רחלים שהם הנקבות, או צמר אלים שהם הזכרים, אבל של עזים נקרא נוצה של עזים ולכן יר"ש יעשה חקירה בטליתות שקונה שיש נראין של צמר רחלים ואלים, אך באמת הם צמר גמלים או של עזים, ויש שהשתי צמר והערב מין אחר, דאלו גרועים טפי כאמור לעיל:
אות ג בגד של עור פטור לכ"ע, דלא מקרי בגד להתחייב בציצית אלא דבר שנארג:
אות ד חוטין של פשתים אע"ג דפוטרין בבגד של שאר מינים, אסור לתלותן בבגד צמר משום כלאים, דלא התירה תורה כלאים בציצית אלא היכא דאיכא תכלת, ובזה"ז לית לן תכלת, מיהו יש אומרים דאין לתלות חוטי פשתים אפילו בבגד של שאר מינים שאינם צמר, מפני שיש צמר שנראה כעין משי ויבואו להטיל ציצית פשתים בבגד של צמר, שיסברו שהוא משי, והכי נהוג שלא להטיל חוטין של פשתים בשאר מינים שאינם צמר:
אות ה אין ללבוש טלית פשתן אע"פ שהוא מטל בו חוטין של פשתן משום גזרה, ורק בשעת הדחק דאין לו בגד אחר כי אם של פשתן יטיל בו חוטין של פשתן דוקא, ולא מין אחר, והתירהו לו בזה בשעת הדחק דוקא דאין לו טלית אחר:
אות ו טלית שאין לה ד' כנפות פטורה מן הציצית, ואם היא בעלת חמש כנפות או יותר חייבת, אך לא יטיל ציצית לכל כנפותיה כי אם יטיל לארבע כנפות בלבד, ויזהר להניח החוטין בארבע כנפות המרוחקות זו מזו, כי המרוחקים נופל עליהם שם כנפות טפי, ואם עבר והטליל יותר מן ד' כנפות עבר על בל תוסיף כשילבשם, ומ"מ יזהר להתרחק מטלית כזו ולא ילבש טלית שיש לה יותר מארבע כנפות, אע"פ שמטיל חוטין בארבע בלבד מפני שיש חולקין ופוטרין טלית כזו מן הציצית וכנז' בפוסקים:
אות ז כנפות הטלית שהם הקרנות שמטילין בהם ציצית, צריך להיות מרובעים דוקא ולא עגולים, שאין עיגול נקרא כנף, וצריך לדקדק בזה בט"ק מכח שעושין בהם תפירה ובנקל יהיו נראין עגולין מכח התפירה:
אות ח אם נקרע טליתו יזהר לתפרו תכף שלא יהא בת ששה כנפות, דאיכא מ"ד פטורה מן הציצית כמ"ש לעיל, ואם נקרע רובה ובא לתפרה, צריך להתיר הציציות ויחזור ויתלם אחר התפירה, כך העלו האחרונים ז"ל, והטעם משום תעשה ולא מן העשוי אליבא דמ"ד פטרוה, ואע"ג דלא קי"ל כסברה זו כי מרן ז"ל פסק דחייבת, עכ"ז יש ליזהר בזה לכתחילה, ודבר זה ימצא הרבה בטלית גדול שעושין אותו משתי חתיכות שתופרים אותם ביחד, ולפעמים יבלו חוטי התפירה ויהיו נחלקים זה מזה:
אות ט סודר שנותנין על הצואר אע"פ שיש לו ד' כנפות ויש בו שיעור ציצית פטור, וכן ה"ה המלבושים כגון גלימא וכיוצא שיש להם ב' כנפות למעלה סמוך לצואר, וב' כנפות למטה פטורים ומ"מ יר"ש יזהר לעשות קרן אחת מהם עגולה דאז בזה יהיה פטור לכ"ע, ואע"פ שלא נהגו העולם לחוש על זה המחמיר תע"ב ועיין אחרונים יע"ש:
אות י מצוה מן המובחר לעשות חוטי הציצית שזורין משמונה חוטין, שיהיו כל חוט משמונה כפול לשמונה, שאז בזה יהיו כל חוטין של ד' כנפפות רנ"ו חוטין, רמז לכנפי החיות וכשר הדבר לעשות כן, כמ"ש השיו"ב ז"ל בשם אחד קדוש ע"ש, ובספר לב חיים סי' פ"ו הביא כמה ספרים דכתבו כן, ולכך כל אדם יזהר לכתחילה בזה, ונ"ל בס"ד לעשות רמז בזה במספר מובחר שעולה רנ"ו, כלומר דבר זהו הוא מצוה מן המובחר, וז"ש רנ"ו ליעקב שמחה, וידוע שצריך להעביר ארבע כנפות אלו שהם רנ"ו ע"ג עיניו בשעת ק"ש, ואותיות עין מלאים עולים רנ"ו רמז חוטין אלו שהם רנ"ו יועילו לעין שהוא מספר רנ"ו, ונמצא כל כנף הוא ס"ד חוטין כמנין נוגה, שבזכות זה אנחנו מתקנין קליפת נוגה, ונעביר כתונת עור ויהיה כתונת אור מארבע עולמות שהם כנגד ארבע כנפות:
אות יא יזהר לעשות הטליות וחוטין של הציציות הכל לבן בין בט"ג בין בט"ק, רמז לדבר והיו העטפים ללבן, וטליתות שיש בהן צבע מצדדין לנוי לא איכפת, כי הצבע הוא מעט מן המעט בגוף הטלית דרובו לבן:
אות יב ארבע חוטין של הציצית יתנם בכף הטלית תוך הנקב, כדי שיהיו שם ח' חוטין תלויים מכאן ומכאן, וצריך שיהיה כל חוט משמונה אלו ארכו י"ב גודלים ומודדים במקום הרחב שבגודל, ומתחילין למדוד אותם משפת הכנף אחר הקשר, אבל כל מה שמונח על הכנף, אין למדוד בכלל החשבון של י"ב גודלים הנז' ואם ירצה לעשותם יותר מן י"ב גודלים הרשות בידו, ובדיעבד אם הם פחות מי"ב גודלים כשרים, וכ"ש אם היה בהם תחלה שיעור י"ב אלא דנתמעטו ע"י רחיצה שנתכווצו דכשרים בדיעבד:
אות יג אלו הי"ב גודלים יזהר לעשותם ארבעה גודלים גדיל, ושמונה גודלים ענף, ואם מוסיף על הגדיל יוסיף ג"כ בענף, באופן שידקדק שיהיו הציציות שליש גדיל, ושני שלישין ענף, כי יש טעם בזה ע"פ הסוד:
אות יד יקשור ראשי כל חוט וחוט של הציציות כדי שלא יתפרדו משזירתן, כן העיד רבינו מהרח"ו ז"ל על רבינו האר"י ז"ל שהיה עושה כן, וכן העיד מהרש"ו ז"ל על רבינו מהרח"ו אביו ז"ל:
אות טו העיד רבינו מהרח"ו ז"ל על רבינו האר"י ז"ל שהיה נוהג לעשות בט"ק דוקא ב' נקבים סמוכים זל"ז כעין נקודת צר"י בכל כנף מארבע כנפות, והיה מוציא חוטי הציצית דרך שני הנקבים ההם, באופן שיהיו שני קצוות חוטי הציצית מתגלים בצד אחר החיצון, וסברה זו הביאה בס' האגור אך רבינו האר"י ז"ל לא היה עושה כן בטלית גדול רק בט"ק, ומהרש"ו ז"ל העיד על אביו מהרח"ו שלא היה עושה כן אפילו בט"ק, ובודאי רבינו מהרח"ו ז"ל הבין מרבינו האר"י ז"ל שאין דבר מעכב, ורק רבינו האר"י ז"ל אחר שנהג בכך בילדותו כמנהג האשכנזים לא שינה, ולכך גם רבינו מהרח"ו לא שינה מנהגו, ואנחנו מנהגינו לעשות נקב אחד אפילו בט"ק, ושמעתי שגם אצל החסידים בירושלים ת"ו המנהג פשוט לעשות נקב אחד בין בט"ג בין בט"ק ומסתמא כך היה מנהגו של רבינו הרש"ש ז"ל:
אות טז אין נכון להניח הטלית בלא קפול בלילה, ואם שכח ולא קפלו ועבר עליו הלילה אז כשילבשנו למחר ינערינו תחלה וכנז' באחרונים, גם כתוב באחרונים שכל אדם יקפל טליתו כל יום אחר תפלה בידו ולא יתננו לשמש לקפלו דקשה למזל, גם יזהר כשיחלוץ הטלית וכן התפילין יחלוץ ביד שמאל שהיא יד כהה, להראות שקשה עליו פרידתו:
אות יז נכון להסתכל בציצית, ויכוין ויצייר במחשבתו כאלו יש בהם חוט מראה תכלת שהוא דומה לרקיע, מפני דאותה הארה לא נפסקה וכמ"ש מהרח"ו ז"ל וימצא טוב בכונה זו: