מקבא m. = h. מקבת, mallet. Bekh. 43b דדמי מקבן
למ׳ רישיה (not למקבן) a makkaban is one whose head re-
sembles that of a mallet. -- Pl. מקבין. Targ. Jer. X, 4 (ed.
Lag. מעקובין). Targ. Is. XLIV, 12 (ed. Wil. מקובין).
מקביל, מקביל, v. תבלא II.
מקבילות f. pl. (a jocular denom. of קבלה, adopted. fr. Ex. XXVI, 5) founded on tradition;contrad. to מקרילות a corresponding feigned denom. of מקרא, founded on the Hible. Y. B. Kam. VIII, end, 6c למ׳ למ׳ אילין תניתה הן (=f 7 לא) where didst tthou earn tthese tthings, founded neither on Bible nor on tradition?
מקבלנא m. (קבל I) one who takes in, wins. Targ. Prov. XI, 30, v. next w.
מקבלנותא f. (preced.) taking in, winning. Targ. Prov. XI, 30 חכמתא דנפשי מ׳ (ed. Lag. נפשיה מקבלנא) (the art of) winning souls is wisdom (ag. a winner of souls is wisdom; h. text חכם נפשות לקח).
מקבן m. (denom. of מקב) one whose head is mallet- shaped. Bekh. VII, 1, v. ממבא. ממקבת f. (b. h.; גקב) mallet. Kel. XXIX, סתתי של כ׳ the stone-cutters mallet. Ib. 5, v. מפתח. Tosef. Sabb. XIII (XIV), 17 וכ׳ מפסלת ע״ג במ׳ יכה ולא he must not strike (on the Sabbath) with the mallet on the chisel (to open a casket of dates) as one does on week days. -- Pl. מקקבות. Par. III, 11 אבן של מ׳ stone mallets.
מקדה, v. מקידה.
מקדח, מקדיח m. (קדח) borer. Kel. XIII, 4. Ib. XVII, 12 וכ׳ לשכה של גדול מ׳ כמלא as large as the hole made with the large carpenters borer kept in the Temple cell, which is the size of an Italian dipondium &c.; Ohol. XIII, 1; Tosef. ib. XIV, 1. Ohol. II, 3 וכ׳ בקטן.. . מ׳ באיזה what borer do they mean ? The small one used by phy- sicians &c. Ib. XIV, 2 שהוא כל מ׳ מלא any hole made with the borer, v. מלוא; Tosef. ib. XIV, 7. Tosef. Sabb. XIII (XIV), 17 מקדיח; a. fr. -- [Num. R. s. 9 חרס של מ׳ some ed., read מקדה.]
מקדין, v. מקרין I. מקדש, an abbreviation for מחשבה, קצת, דם and שלישי, wrong ntention at slaughteringa sacrifice, iillegality concerning one partt of a sacrifice, the egal efect of the sprinkling of the blood, and the occurrence of the word s'lishi (third) in both laws under discussion. Zeb. 28b.
מקדש m. (b. h.; קדש) sanctuary, esp. מ׳ or המ׳ בית (abbr. בה״ב) the Jerusalem Temple, contrad. to משכן the Tabernacle. M. Kat. 9a. Erub. 2a מ׳ דאיקרי משכן אשכחן וכ׳ ומ׳ we find that the Tabernacle is sometimes called mikdash, and the Temple mishkan. -- ראשון מ׳ the first Temple (the Solomonic Temple); שני מ׳ the second (post- exdiic) Temple. Yoma 21b; a. e. - Ib. מaבה . . בשעה when Solomon had built the Temple; a. fr. -- Pl. מקדשים. Meg. 1p6b מ׳ ששמ two sanctuaries (that of Shiloh and the Jerusa- lem Temple); Yalk. Gen. 152.
מקדש, מקדשא, מוק׳ ch. same. Targ. Eא. XXV.s; a. fr. -- Y. Ber. II, 5a top מוק׳ בי, ביתeeh. המקדש בית, v. preced.; Lam. R. to I, 16 דיהודאי מקדשון בית (not. מקדשי) the Tempple of the Jews. -- Pl. מקדשין. Targ. Ez. XXI, 7; 8. G.s.
מקדשתא f. = h. קדשה, prostitute. Targ. O. Gen. XXXVIII, 21, sq. (ed. Vien. מקדש׳).
מקובא, v. מקבא.
מקוה m. (b. h.; קוה) gathering of water, esp. the ritual bath of purification. Yoma VIII, 9 (play on מקוה hope, Jer. XVII, 13) וכ׳ מטהר מ׳ מה as the bath purifies the unclean, so does the Lord &c. Ib. 31a ארבעים מ׳ מי סאה the contents of a ritual bath must be forty S'ah; Num. R. s. 18. Mikv. I, 7 וכ׳ למ׳ שוה has the qualification of a ritual mikveh when gathered in a pond, contrad. to מין; a. v. fr. -- Trnsf. means of purifcation. Kidd. 64a וכ׳ טהרה מקוה ישראל בנות daughters of common Israel- ites are the means of purity (reinstatement to priestly status) for (he issue of) degraded priests,ii. e. the daughter of an Israelite woman and a degraded priest may marry into priesthood; ib. 77a; Tosef. ib. V, 3; a. e. -- Pl. מקוות, מקואות, מקוו׳. Y. Ter. IV, 43a bot. מקוות שני; Mikv.II, 3 מ׳וכ׳ שני two adjacent reservoirs one of which contains &ch. Ib. I, 1; a. fr. -- Mkvaoth, name of a treatise of Mishnah and Tosefta of the Order of Toharoth.
מקוה I ch. (v. preced.) 1) gathering of merchants, fair, merchants' station; 2) goods att the fair. Targ. IKings X, 28. - 3) reservoir. -- Pl. מקויא. Targ. Is. XXII, 11 (h. text מקוה).
*מקוה II m. (קהא) acid. Keth. 75a Ar., v. קיוהא.
מקולים, v. next w.
מקולין m. pl. (macellum, ~~~~~~~) 1) slaughter- house. Gen. R. s. 86, beg.; Midr. Till. to Ps. CV, 16. -- 2) meat-markdtt, provision-market. Hull. 95a ישראפלל מ׳וטבחי if there are meat-stands (kept by gentiles) in a place where the butchers are Jews. Ib. 92b top בשר שוקלין אין במ׳ המת they (the gentiles) do not retail carrion in the markets;a. fr. -[Sifre Num. 131 להמקולים בנוthey erected markets for them (Var. קלעים), v. קלע III.] -- Y. Hag. I,. 76b top ממקילוון אפי׳ evwen if you have to buy your meat in the market (having no sacrifice of your own).
מקולס, v. קלס I.
מקום m. (b. h.; קום) 1) place. Ab. Zar. 8b; Snh. 14b גורם המ׳, v. גרם. Yoma 38a bot. וכ׳ ובמקומך יקראוך בשמך thou shalt be called by what name thou deservest, and given the place due to thee &c., i. e. be not afraid of human envy. Shebu. VII, 4 למקומה השבועה חזרה the oath goes back to its home, expl. ib. 47a לסיני שבועה חזרה the oath goes back to Sinai, i. e. no oath is demanded andf 105
