Translation:Shulchan Aruch/Orach Chaim/1

From Wikisource
Jump to navigation Jump to search
Translation:Shulchan Aruch by Yosef Karo, translated from Hebrew by Wikisource
Orach Chaim 1
Laws of waking up in the morning

Chapter 1: Laws of waking up in the morning

סימן א: דין השכמת הבוקר

Paragraph 1 — One should strengthen himself like a lion to get up in the morning to serve his Creator, so that it is he who awakens the dawn. Gloss: At least, one should not delay beyond the time when the congregation prays (Tur).

Gloss: "I have set the Lord before me constantly" (Psalms 16:8); this is a major principle in the Torah and amongst the virtues of the righteous who walk before God. For a person's way of sitting, his movements and his dealings while he is alone in his house are not like his way of sitting, his movements and his dealings when he is before a great king; nor are his speech and free expression as much as he wants when he is with his household members and his relatives like his speech when in a royal audience. All the more so when one takes to heart that the Great King, the Holy One, Blessed Is He, Whose glory fills the earth, is standing over him and watching his actions, as it is stated: "'Will a man hide in concealment and I will not see him?' - the word of God" (Jeremiah 23:24), he immediately acquires fear and submission in dread of God, May He Be Blessed, and is ashamed of Him constantly (Guide for the Perplexed III 52). And one should not be ashamed because of people who mock him in his service of God, and should also go modestly. And when he lies on his bed he should know before Whom he lies, and as soon as he wakes up from sleep he should rise eagerly to the service of his Creator, May He Be Blessed and Exalted (Tur).

סעיף א — יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו, שיהא הוא מעורר השחר. הגה: ועכ"פ לא יאחר זמן התפלה שהצבור מתפללין (טור).

הגה: שויתי ה' לנגדי תמיד (תהילים טז, ח), הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים. כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול, ולא דבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו, כדבורו במושב המלך. כל שכן כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב"ה, אשר מלא כל הארץ כבודו, עומד עליו ורואה במעשיו, כמו שנאמר: אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה' (ירמיה כג, כד), מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השי"ת ובושתו ממנו תמיד (מורה נבוכים ח"ג פ' נ"ב). ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת השי"ת, גם בהצנע לכת. ובשכבו על משכבו ידע לפני מי הוא שוכב, ומיד שיעור משנתו יקום בזריזות לעבודת בוראו יתברך ויתעלה (טור).

Paragraph 2 — One who arises to supplicate before his creator should aim for the hours when the heavenly watches are changing, which are at one-third of the night, and at the end of two-thirds of the night, and at the end of the night; for prayer which is offered at these times regarding the destruction [of the Temple] and regarding the exile is favorable.

סעיף ב — המשכים להתחנן לפני בוראו יכוין לשעות שמשתנות המשמרות, שהן בשליש הלילה ולסוף שני שלישי הלילה ולסוף הלילה, שהתפילה שיתפלל באותן השעות על החורבן ועל הגלות, רצויה.

Paragraph 3 — It is fitting for every person who has fear of Heaven to be anguished and concerned regarding the destruction of the Temple.

סעיף ג— ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש.

Paragraph 4 — Better few supplications with concentration than much without concentration.

סעיף ד — טוב מעט תחנונים בכוונה, מהרבות בלא כוונה.

Paragraph 5 — It is good to recite the passage of the Binding (Genesis 22:1-19), the passage of the Manna (Exodus 16:4-36), the Ten Commandments (Exodus 20:2-13), and the passages of the burnt-offering (Leviticus 1:1-17), tribute-offering (Leviticus 2:1-13), peace-offering (Leviticus 3:1-17), sin-offering (Vayikra 4:27-35), and guilt-offering.

Gloss: But only in private is it permissible to recite the Ten Commandments each day: it is forbidden to recite them in congregation (Shlomo ben Aderet Responsum 144).

סעיף ה — טוב לומר פ' העקדה (בראשית כב, א-יט) ופ' המן ועשרת הדברות ופ' עולה (ויקרא א, א-יז) ומנחה (ויקרא ב, א-יג) ושלמים (ויקרא ג, א-יז) וחטאת (ויקרא ד, א) ואשם.

הגה: ודוקא ביחיד מותר לומר עשרת הדברות בכל יום, אבל אסור לאומרם בצבור (תשובת הרשב"א סי' קמ"ד).

Paragraph 6 — One should not recite the passages of the sacrifices except by day. (See below, section 47, paragraph 13)

סעיף ו — פרשיות הקרבנות לא יאמר אלא ביום (וע"ל סי' מ"ז סעיף י"ג).

Paragraph 7 — When one finishes the passage of the burnt-offering, he should say: "May it be [Your] will that this should be considered and accepted as if I had brought a burnt-offering." He should say similarly after the passages of the tribute-offering and the peace-offering, because they are offered voluntarily.

סעיף ז — כשיסיים פרשת העולה יאמר: יר"מ שיהיה זה חשוב ומקובל כאילו הקרבתי עולה, וכך יאמר אחר פ' המנחה והשלמים, מפני שהם באים נדבה.

Paragraph 8 — One should recite along with the sacrifice passages the verse: "And he shall slaughter it on the side of the altar northward before the Lord...." (Leviticus 1:11).

סעיף ח — יאמר עם הקרבנות פסוק: ושחט אותו, על ירך המזבח צפונה לפני ה' (ויקרא, א, יא).

Paragraph 9 — Some have the custom to say the passage of the Laver (Exodus 30:17-21), and afterwards the passage of the removal of the ashes (Leviticus 6:1-6), and afterwards the passage of the continual-offering (Numbers 28:1-8), and afterwards the passage of the Incense Altar (Exodus 30:7-10) and the passage of the spices of the Incense and its preparation (Exodus 30:34-36).

סעיף ט — יש נוהגין לומר פרשת הכיור (שמות ל, יז-כא) ואח"כ פרשת תרומת הדשן (ויקרא ו, א-ו) ואח"כ פ' התמיד (במדבר כח, א-ח) ואח"כ פרשת מזבח מקטר קטורת (שמות ל, ז-י) ופרשת סמני הקטורת ועשייתו (שמות ל, לד-לו).