Translation:Shulchan Aruch/Orach Chaim/366

From Wikisource
Jump to navigation Jump to search

The Law of an Eruv for a Yard in which Many People Live

דין ערוב לחצר שהרבה בני אדם דרים בו

Paragraph 1 - If there is a yard to which many houses open, the Rabbis forbade carrying from the house to the yard until they make an eruv, meaning that they collect bread from every house and put it in one of the houses of the yard. By this, it looks as if they all live in that house and as if the yard is dedicated to that house.

סעיף א - חצר שהרבה בתים פתוחים לתוכו, אסרו חכמים לטלטל מבתיהם לחצר עד שיערבו, דהינו שגובים פת מכל בית ובית ונותנים אותו באחד מבתי החצרות, שעל ידי כך אנו רואים כאלו כלם דרים באותו הבית וכאלו כל החצר מיחד לאותו בית.

Paragraph 2 - Those who dwell in tents, booths, or camps that are surrounded by a wall cannot carry from tent to tent until they make an eruv. However, a caravan that is surrounded by a wall does not need an eruv, as they are all mixed and their tents are not permanently theirs. Rem"a: Houses in a boat need an eruv, even if the boat has walls. If the boat does not have walls, it is forbidden to carry more than four amot on the boat (Beit Yosef in the name of Shibbolei Leket). See below the end of chapter 382 and chapter 405 paragraph 7.

סעיף ב - יושבי אהלים או סכות או מחנה שהקיפוהו מחצה, אין מטלטלין מאהל לאהל עד שיערבו כלם. אבל שירא שהקיפוה מחצה אין צריכים לערב, לפי שכלם מערבים ואין אותם אהלים קבועים להם. הגה: בתים שבספינה צריכים ערוב, אף על פי שיש לספינה מחצות. ואם אין לספינה מחצות, אסור לטלטל בספינה רק ארבע אמות (בית יוסף בשם שבלי לקט). ועין לקמן סוף סימן שפ"ב וסימן ת"ה סעיף ז′).

Paragraph 3 - The house in which the eruv is placed does not need to provide bread. The eruv does not need to be worth a pruta. The eruv is not put in a yard; rather, it should be put in a house that is for dwelling. This does not include the guardhouse, an exedra, or a porch. It must be four amot by four amot. It can be a child's. If it is regularly put in one house, one should not change this and put it in a different house. This is done in order to preserve the peace. Even a child can collect the eruv and gather it. Rem"a: The modern custom is to put the eruv in the synagogue, and this was the earlier custom. It seems to me that the reason is that our eruvs are technically partnerships and it is not necessary to put them in a house of dwelling, and see below chapter 386 and 387.

סעיף ג - הבית שמניחים בו הערוב אין צריך לתן פת. ואין צריך שיהיה בערוב שוה פרוטה. ואין מניחים אותו בחצר אלא בבית שראוי לדירה לאפוקי בית שער, אכסדרה ומרפסת. וצריך שיהא בו ארבע אמות על ארבע אמות. ואפלו הוא של קטן. ואם רגילים לתנו תמיד בבית ידוע, אין להם לשנותו ולתנו בבית אחר, מפני דרכי שלום. ואפלו קטן יכול לגבות הערוב ולקבצו. הגה: והמנהג בזמן הזה להניח הערוב בבית הכנסת, וכן נהגו הקדמונים, ונראה לי הטעם, דערובין שלנו יש להם דין שתוף ואין צריך להניח בבית דירה, ועין לקמן סימן שפ"ו ושפ"ז.

Paragraph 4 - The eruv must be put in one container. If it is divided into two containers, it is not an eruv, unless the first one was full, in which case it is permitted as long as the two containers are in one house.

סעיף ד - צריך לתן כל הערוב בכלי אחד. ואם חלקו ונתנו בשני כלים אינו ערוב, אלא אם כן נתמלא האחד ואז מתר, והוא שיהיו שני הכלים בבית אחד.

Paragraph 5 - It must be the case that no one will get angry if his friend eats his eruv. If he will get angry, it is not an eruv. Because of this, one should be careful not to make an eruv with something made for Shabbat.

סעיף ה - צריך שלא יקפיד שום אחד מהם על ערובו אם יאכלנו חברו, ואם מקפיד אינו ערוב, לכך צריך לזהר שלא לערב בדבר שתקן לצרך השבת.

Paragraph 6 - We do not make an eruv with a slice [of bread], even if it is very big. However, a whole bread can be an eruv even if it is very small, as long as it fulfills the required measurement. However, if the measurement for a baker's challah is removed from it, which is one forty-eighth, it constitutes an eruv even if the bread was not obligated under the rules of challah. If the bread is broken and connected with a chip, meaning that one put one side [of the chip] into the bread and the other side into the piece, and it is not visible that it is broken, it is an eruv. Rem"a: Some explain the rule that an eruv must be made with a whole bread to mean that the whole eruv must be a whole bread. Therefore, there is a custom to gather a bit of flour from every house in order to make one loaf that will be the eruv (the Magid and Hagahot HaRaava"d chapter 1 from the laws of Eruvin), and this is the custom in these countries. One should be careful that the loaf fulfills the measurements detailed below in chapter 368 paragraph 3. Even if some flour is left over and all of it is not made into bread, it is still an eruv, because this is no worse than if one person makes the eruv for everyone. The flour was initially given for this reason. This is how it appears to me.

סעיף ו - אין מערבין בפרוסה אפלו היא גדולה הרבה, אבל בשלמה אפלו קטנה מאד מערבין, ובלבד שיהא בהם כל כך שיהא בהם כשעור. ומיהו, אם נטל ממנו כדי חלת נחתום, שהוא אחד מארבעים ושמונה, מערבין בה אפלו לא היתה טבולה לחלה. ואם נפרסה וחברה בקיסם, שהכניס הקצה האחד בתוך הפת והקצה השני בתוך הפרוסה, אם אינו נכר שנפרסה, מערבין בה. הגה: ויש שפרשו הא דאין מערבין רק בפת שלם הינו, שכל הערוב ביחד יהיה פת שלם, ולכן נהגו לקבץ מכל בית ובית מעט קמח ועושין חלה אחת שלמה ומערבין בה (המגיד והגהות הראב"ד פרק א′ מהלכות ערובין), וכן המנהג פשוט בכל מדינות אלו. וצריך לזהר שיהא בחלה כשעור המפרש לקמן סימן שס"ח סעיף ג′ ואף על פי שנשתיר מן הקמח ולא נעשה מכלו חלה, אפלו הכי הוי ערוב, דלא גרע מאלו אחד מזכה לכלם, ואדעתא דהכי נתנו קמחה מתחלה, כן נראה לי.

Paragraph 7 - If one person makes the eruv for everyone, he can make an eruv with a slice.

סעיף ז - אם אחד מזכה לכלם יכול לערב בפרוסה.

Paragraph 8 An eruv can be made with rice or lentil bread, but not with millet bread.

סעיף ח - מערבין בפת ארז ועדשים, אבל לא בפת דחן.

Paragraph 9 - If one of the residents of the yards wants to give bread on behalf of everyone, this is better, as long as he confers possession of the bread to everyone using another person. When he transfers possession, he must lift [the bread] one tefach from the ground. He must transfer possession to all of the residents of the yard or the alley and to everyone who will join from this day on. There are some who say that even if he did not explicitly transfer possession to those who will join, the court mentally included them. If residents move in after the eruv's size has diminished below the required measurement, they must add to it as a consequence of them being there.

סעיף ט - אם אחד מבני החצר רוצה לתן פת בשביל כלם, שפיר דמי, ובלבד שיזכה להם על ידי אחר, וכשזוכה בו צריך להגביהו מן הקרקע טפח, וצריך לזכות לכל בני החצר או המבוי ולכל מי שיתוסף מיום זה ואילך. ויש אומרים שאף על פי שלא יזכה בפרוש למתוספים עליהם, לב בית דין מתנה עליהם. ואם נתוספו דיורין לאחר שנתמעט הערוב מן השעור, צריך להוסיף מחמתן.

Paragraph 10 - When he transfers possession [to the whole] using a [symbolic] person, he should not use his young son or daughter, even if they do not eat at his table. He should not use his Canaanite slave. He can transfer possession using his old son or daughter, even if they eat at his table, and using his Hebrew slave, even if he is young. He may use his wife, even if he provides her food and even if she has no house in the yard. There are some who say that he cannot transfer possession using his son or daughter who eat at his table even if they are old, nor can he use his daughter who is not mature, even if she does not eat at his table, nor can he use his wife for whom he provides food or for whom he said "Earn your sustenance from your handiwork," even if she has a house in the yard, but he can transfer position using his son who does not eat at his table, even if he is young, or his mature daughter who does not eat at his table, or using his wife for whom he does not provide food even if she has no house in the yard. A priori, it is good to follow both opinions where possible. Rem"a: Ex post facto we depend on the lenient position with eruvs. Similarly, if an old [son] is married, even if he eats from his father's table, we transfer possession through him (Hagahot Oshr"i and Hagahot Sma"k and Kol Bo), even a priori. It is not necessary to announce to the people before Shabbat that he transferred possession to them; if he informs them on Shabbat, they are permitted to carry (Kol Bo).

סעיף י - כשמזכה להם על ידי אחר, לא יזכה על ידי בנו ובתו הקטנים אפלו אם אינם סמוכים על שלחנו ולא על ידי עבדו ושפחתו הכנענים, אבל מזכה הוא על ידי בנו ובתו הגדולים אפלו סמוכים על שלחנו, ועל ידי עבדו ושפחתו העברים אפלו הם קטנים, ועל ידי אשתו אף על פי שהוא מעלה לה מזונות, ואפלו אין לה בית בחצר. ויש אומרים שאינו מזכה על ידי בנו ובתו הסמוכים על שלחנו אפלו הם גדולים, ולא על ידי בתו אפלו אינה סמוכה על שלחנו כל זמן שלא בגרה, ולא על ידי אשתו שמעלה לה מזונות או שאמר לה ′צאי מעשה ידיך במזונותיך′ ואפלו יש לה בית בחצר, אבל מזכה על ידי בנו שאינו סמוך לשלחנו אפלו הוא קטן, ועל ידי בתו שבגרה ועינה סמוכה על שלחנו, ועל ידי אשתו שאינו מעלה לה מזונות אפלו אין לה בית בחצר, ולכתחילה טוב לחש לדברי שניהם היכא דאפשר. הגה: ובדיעבד סומכין על דברי המקל בערוב. וכן גדול שיש לו אשה, אף על פי שסמוך על שלחן אביו מזכין על ידו (הגהות אשר"י והגהות סמ"ק וכל בו), ואפלו לכתחילה. ואין צריך להודיע לאותם שזכה להם קדם השבת, אלא אם מודיעם בשבת מתר לטלטל (כל בו).

Paragraph 11 - If a group of people are sitting and eating when Shabbat starts, the bread on the table can be considered an eruv. This is only true if they are sitting in a house, which is a place in which an eruv is put, but a yard is not. (This is also the case if they have shared bread in one house; they can rely on it as an eruv.)

סעיף יא - בני חבורה שהיו מסבין לאכל וקדש עליהם היום, הפת שעל השלחן סומכין עליה משום ערוב, והוא שמסבין בבית, שהוא מקום הראוי להניח שם ערוב, אבל בחצר לא (והוא הדין אם יש להם פת בשתפות באחד מן הבתים, סומכין עליו מסום ערוב).

Paragraph 12 - A child's guardian can make an eruv on behalf of the child.

סעיף יב - אפוטרופוס של קטן יכול לערב בעדו.

Paragraph 13 - It is a mitzvah to make an eruv for a yard.

סעיף יג - מצוה לחזר אחר ערובי חצרות.

Paragraph 14 [One who makes an eruv] blesses "on the commandment of eruv."

סעיף יד - מברך על מצוה ערוב.

Paragraph 15 - When should one bless? When he gathers from the residents of the yard or when he transfers possession to them. He says "With this eruv, it will be permitted to take out and to bring in from the houses to the yard and from the yard to the houses and from house to house, for all houses in this yard." If they collected the eruv but did not bless on it, the blessing does not prevent [the eruv from functioning] and it is permitted to carry.

סעיף טו - אימתי מברך, בשעה שמקבץ אותו מבני החצר או בשעה שמזכה להם. ואומר ′בהדין ערובא יהא שרא לן לאפוקי ולעיולי מן הבתים לחצר ומן החצר לבתים ומבית לבית לכל הבתים שבחצר′. אם גבו הערוב ולא ברכו עליו, אין הברכה מעכבת ומתרים לטלטל.