Translation:Shulchan Aruch/Orach Chaim/387
|
Partners in an Alley Must Make an Eruv in Yards |
שתפין במבוי צריכין לערב בחצרות |
|
Paragraph 1 - Those who make an alley partnership must make a yard eruv so that the children will not forget the rules of eruv, because the children are not aware of what is done in the alley. Therefore, if the partnership in the alley is made of bread, we can depend on it and a yard eruv is unnecessary because the children are aware of bread. There are some who say that if every yard only made an eruv for itself, we do not depend on the partnership, but if every yard made an eruv for itself,afterwards the alley made a partnership, but they did not make eruvs through the openings between [the yards], it is permitted to use the yards in the alley through the entrances between them because we depend on the partnership in place of an eruv. If they made an eruv through the openings between them but made no alley partnership, it is permitted to use the yards of the alley, because we depend on the yard eruv that they made through the openings in place of a partnership. Rem"a: There are some who say that we depend on a partnership in place of an eruv even if they only made a partnership with wine. Similarly, we depend on an eruv in place of a partnership (the Ros"h and Mordechai chapter HaDar and the Tur). Above in chapter 366 paragraph 7 in my gloss, I wrote that we have the practice to a priori only make one partnership from wheat. I think the reason is that our eruv, in which every resident of the yard participates, is like an eruv and partnership at the same time. A priori, one should not do more. They required both a partnership and eruv in the time of the Gmara when the residents of the yard did not give to the partnership; rather, the yard made an eruv for itself and one member of the yard gave to the partnership. However, in our situation when everyone just makes one partnership, if one does extra and blesses on it, it is a wasted blessing (his own opinion and the Responsa of the Mahara"m brought by the Beit Yosef). |
סעיף א - המשתתפין במבוי צריכים לערב בחצרות כדי שלא ישכחו התינוקות תורת ערוב, שהרי אין התינוקות מכירים מה נעשה במבוי. לפיכך אם נשתתפו במבוי בפת, סומכין עליו ואין צריכין לערב בחצרות שהרי התינוקות מכירים בפת. ויש אומרים שאם לא ערבה כל חצר לעצמה אין סומכין על השתוף, אבל כשכל חצר ערבה לעצמה ואחר כך נשתתפו במבוי ולא ערבו דרך פתחים שביניהם, מתרים להשתמש בחצרות שבמבוי דרך פתחים שביניהם שסומכים על שתוף במקום ערוב. ואם ערבו דרך פתחים שביניהם ולא נשתתפו במבוי, מתרות להשתמש החצרות במבוי, שסומכים על ערוב שערבו החצרות דרך פתחים במקום שתוף. הגה: ויש אומרים דסומכין אשתוף במקום ערוב אפלו לא נשתתפו אלא ביין, וכן סומכין אערוב במקום שתוף (הרא"ש והמרדכי פרק הדר וטור). ולעיל סימן שס"ו סעיף ז' בהג"ה כתבתי דאנו נוהגין לכתחלה שלא לעשות רק שתוף אחד בקמח, ונראה לי הטעם, כי ערוב שלנו שכל אחד מבני החצר נותן לשתוף, הוי כערוב ושתוף ביחד ולכתחלה אין לעשות יותר, והא שהצריכו שתוף וערוב הינו בזמן הגמרא שבני החצר לא נתנו לשתוף רק החצר ערבו ביחד ואחד מבני החצר נתן לשתוף, אבל בכהאי גונא כלי עלמא אין עושין רק שתוף אחד, ואי עביד יותר וברך עליו, הוי ברכה לבטלה (דעת עצמו ותשובת מהר"ם שהביא הבית יוסף). |