Translation:Shulchan Aruch/Orach Chaim/527

by Yosef Karo

The Laws of Eruv Tavshilin	דיני ערוב תבשילין
Paragraph 1 - If a holiday falls on Friday, one should not cook something for Shabbat in its own pot. One can cook many pots for the holiday and if he makes too much, the leftovers are for Shabbat. Using an eruv, one can cook for Shabbat. (Meaning that the point of the eruv is so that one can cook and bake on a holiday for Shabbat along with what was already baked or cooked for Shabbat before the holiday, so that he is not starting the work on the holiday but is just finishing it.) Rem"a: It is permitted to make the eruv even at twilight (Mordechai at the end of Chapter "Bameh Madlikin").	סעיף א - יום טוב שחל להיות בערב שבת לא יבשל בתחלה לצרך שבת בקדרה בפני עצמה, אבל מבשל הוא כמה קדרות ליום טוב ואם הותיר הותיר לשבת, ועל ידי ערוב מבשל בתחלה לשבת. (פרוש, ענין הערוב הוא שיבשל ויאפה מיום טוב לשבת עם מה שבשל ואפה כבר מערב יום טוב לשם שבת, ונמצא שלא התחיל מלאכה ביום טוב אלא גמר אותה.) הגה: ומתר להניח ערוב זה אפלו ספק חשכה (מרדכי סוף פרק במה מדליקין).
Paragraph 2 - This eruv consists of bread and a cooked item. If one only made it using a cooked item, it is permitted.	סעיף ב - ערוב זה עושין אותו בפת ותבשיל, ואם לא עשאו אלא מתבשיל לבד מתר.
Paragraph 3 - The cooked item must be a kezayit, whether [the eruv] is for one person or for a thousand, at all points of its existence. Rem"a: Some require the bread to be a kebeitzah (Yerushalmi) and such is the practice, a priori.	סעיף ג - שעור תשביל זה כזית, בין לאחד בין לאלפים, בין בתחלתו בין בסופו. הגה: ויש מצריכין לכתחלה בפת כביצה (ירושלמי) וכן נוהגין לכתחלה.
Paragraph 4 - The cooked item must be something that accompanies bread - not barley.	סעיף ד - צריך שיהא תבשיל זה דבר שהוא ראוי ללפת בו את הפת לאפוקי דיסא.
Paragraph 5 - The cooked item can be roasted, stewed, pickled or smoked. It can even be the small fish that are prepared by putting them in hot water and this is how they are cooked - one can rely on them. It can be cooked apples (the same goes for other cooked fruits) or small fish that were boiled.	סעיף ה - תבשיל זה שאמרו, אפלו צלי, אפלו שלוק, אפלו כבוש או מעשן, אפלו מין דגים קטנים שהדיחן במים חמים והדחתן הוא בשולן לאכילה הרי זה סומך עליהם. וכן סומך על תפוחים מבשלים (והוא הדין שאר פרות מבשלים) ועל דגים קטנים שבשלן.
Paragraph 6 - One can rely upon lentils that are at the bottom of the pot before the holday, or fat stuck to the knife that is scraped off, as long as it is a kezayit.	סעיף ו - סומך מערב יום טוב אפלו על עדשים שבשולי קדרה, וכן על שמנונית שנדבק בסכין וגררו, והוא שיהא בו כזית.
Paragraph 7 - It is incumbent one everyone to make an eruv. It is incumbent on the leader of the city to make an eruv for his townspeople so that those who forgot to make an eruv, those who were forced not to, and those who made an eruv and lost it can rely on his. (This is also the case for ignoramuses who do not know who to make an eruv) (Or Zarua). However, one who can make an eruv and didn't make an eruv but rather wanted to depend on the leader's eruv is called a sinner and cannot rely on it.	סעיף ז - מצוה על כל אדם לערב, ומצוה על כל גדול העיר לערב על כל בני עירו כדי שיסמך עליו מי ששכח או נאנס או שהניח ערוב ואבד (והוא הדין עם הארץ שאינו יודע לערב) (אור זרוע). אבל מי שאפשר לערב ולא ערב אלא שרוצה לסמוך על ערובו של גדול העיר, נקרא פושע ואינו יוצא בו.
Paragraph 8 - When one makes an eruv for others, he need not specify. Rather, he can make it generally for all the residents of the town, and all who live within the techum of the town can rely on it. Rem"a: However, somebody outside of the techum cannot rely on it, even if he made an eruv techumin and can enter [the town], unless the maker of the eruv mentioned him explicitly (the Magid chapter 6).	סעיף ח - כשמערב על אחרים אינו צריך לפרט, אלא מניח בכלל על כל בני העיר וכל מי שהוא בתחום העיר יוצא בו. הגה: אבל מי שהוא חוץ לתחום אינו יוצא בו אפלו הניח ערוב תחומין ויכול לבא לכאן, אלא אם כן התנה עליו המניח בהדיא (המגיד פרק ו').
Paragraph 9 - The maker of the eruv must intend to exempt others, but he who is the beneficiary of the eruv does not need to intend such when the eruv is made. He [the eruv maker] should tell him on the holiday before starting to cook for Shabbat. Rem"a: If the leader generally makes an eruv for everybody, we rely on it by default (Ra"n chapter 2).	סעיף ט - דעת מניח בעינן שיכון להוציא לאחר, אבל דעת מי שהניחו בשבילו לא בעינן בשעת הנחה, רק שיוידיעוהו ביום טוב קדם שיתחיל לבשל לצרך השבת. הגה: ואם דרך הגדול להניח עליהם, סומכין עליו מסתמא (ר"ן פרק ב').
Paragraph 10 - One who makes an eruv for others must transfer possession to them using a [symbolic] person. Everybody who can be used for a Shabbat eruv can be used for an eruv tavshilin, and everybody who cannot be used for that eruv cannot be used for this eruv. (And see above chapter 366).	סעיף י - המערב לאחרים צריך לזכות להם על ידי אחר. וכל מי שמזכים על ידו בערובי שבת, מזכין על ידו בערובי תבשילין, וכל מי שאין מזכין על ידו באותו ערוב, אין מזכין על ידו בזה. (ועין לעיל סימן שס"ו.)
Paragraph 11 - The one who receives the eruv must lift it off of the ground a tefach.	סעיף יא - צריך הזוכה להגביה הערוב מן הקרקע טפח.
Paragraph 12 - [The maker of the eruv] then takes the eruv from he who received it and blesses "...on the commandment of eruv." He then says "With this it will be permitted to bake, cook, insulate, light lamps, and do all that is needed for Shabbat on the holiday, for us and for X and for Y" or "for all the residents of this city." Rem"a: And one who doesn't know the holy language can say it in the vernacular that he understands (the Mahari"l).	סעיף יב - חוזר ונוטל מיד הזוכה ומברך על מצות ערוב, ואומר בדין יהא שרא לן לאפויי ולבשולי ולאטמוני ולאדלוקי שרגא ולמעבד כל צרכנא מיום טוב לשבת, לנא ולפלוני ולפלוני, או לכל בני העיר הזאת. הגה: ומי שאינו יודע בלשון הקדש יוכל לאמרו בלשון לע"ז שמבין (מהרי"ל).
Paragraph 13 - Even with an eruv, one cannot cook on the first day of the holiday for Shabbat.	סעיף יג - אף על פי שהניח ערוב אינו יכול לבשל מיום טוב ראשון לשבת.
Paragraph 14 - If one made the eruv with the intention of relying on it as long as it exists, even on a different holiday, he should a priori not rely on it on a different holiday, but after the fact, he can rely on it.	סעיף יד - אם הניח הערוב על דעת לסמך עליו כל זמן שיהיה קים אפלו ליום טוב אחר, לכתחלה לא יסמך עליו ליום טוב אחר, אבל בדיעבד יכול לסמך עליו.
Paragraph 15 - If the eruv was eaten or lost before one cooked for Shabbat, he cannot cook unless a kezayit remains.	סעיף טו - נאכל הערוב או שאבד קדם שבשל לשבת, אינו יכול לבשל אלא אם כן נשתיר ממנו כזית.
Paragraph 16 - After preparing for Shabbat, he can eat it.	סעיף טז - לאחר שהכין צרכי שבת יכול לאכלו.
Paragraph 17 - If one started making dough and then the eruv was eaten, he can finish that dough. It is also the case that if one started to cook, he can finish the dish he started.	סעיף יז - התחיל בעסתו ונאכל הערוב, גומר אותה עסה. והוא הדין אם התחיל לבשל, שגומר אותו התבשיל שהתחיל.
Paragraph 18 - If one baked but did not cook or cooked but did not bake and then the eruv was eaten or lost, what he legally made, even if it was intended for the holiday, can be left for Shabbat. He can then cook more food for the holiday.	סעיף יח - אפה ולא בשל או בשל ולא אפה ונאכל הערוב או אבד, מה שנעשה בהתר אפלו נתכון בו לצרך יום טוב יכול הוא להניחו לשבת ולבשל מכאן ואילך ליום טוב.
Paragraph 19 - One who didn't make an eruv is allowed to light the Shabbat candle. There are some who forbid this.	סעיף יט - מי שלא ערב מתר להדליק נר של שבת, ויש אוסרים.
Paragraph 20 - If one did not make an eruv, just as it is forbidden for him to cook for himself, it is also forbidden for him to cook for others, even in their houses. Others are also forbidden to cook for him. The only solution is for him to give his flour and cooked things as a gift to others with an eruv. They can then bake and cook and give it to him. They can even cook in his house. If there are no others with an eruv, some say that he is permitted to minimally bake one loaf, cook one dish, and light one candle. Rem"a: If he made an eruv but did not specify the labors explicitly, just saying "With this it will be permitted for us to do all needed things," he is like somebody who made no eruv (Or Zarua). Somebody fasting on a holiday is forbidden to cook for others even for that day, because he is likened to somebody who made no eruv and is forbidden to cook for others (Mahar"i Weil).	סעיף כ - מי שלא ערב, כשם שאסור לבשל לעצמו כך אסור לבשל לאחרים ואפלו בביתם, וגם אחרים אסורים לבשל לו. ואין לו תקנה אלא שיתן קמחו ותבשילו לאחרים שערבו במתנה והם אופין ומבשלים ונותנים לו, ואפלו בביתו יכולים לבשל. ואם אין שם אחרים שערבו, יש אומרים שמתר לאפות בצמצום פת אחד ולבשל קדרה אחת ולהדליק נר אחת. הגה: ואם הניח ערוב ולא הזכיר המלאכות בהדיא אלא אמר בדין יהא שרי לן למעבד כל צרכנא, הוי כמי שלא ערב כלל (אור זרוע). ומי שמתענה ביום טוב, אסור לבשל לאחרים אפלו לצרך בו ביום, דהוי כמי שלא הניח ערוב שאינו מבשל לאחרים (מהר"י ווייל).
Paragraph 21 - If one realized that he did not make an eruv before the morning meal, he can cook a lot in one pot and the leftovers will be for Shabbat. Rem"a: He can also go during the day into a room with a lit candle to look for something and leave it lit until night (Tur). There are some who permit even cooking in many pots, because it is before eating. This only holds when one eats from each one [that day].	סעיף כא - אם נזכר שלא ערב קדם סעודת שחרית יבשל הרבה בקדרה אחת ויותיר לשבת. הגה: והוא הדין שיוכל לילך מבעוד יום לחדר בנר דלוק לחפש איזה דבר, ויניחנו דולק עד הלילה (טור). ויש אומרים דאפלו לבשל כמה קדרות מתר כיון שקדם אכילה הוא, והוא שיאכל מכל אחד ואחד.
Paragraph 22 - If one realized that he didn't make an eruv on the first day of the holiday and it is Rosh Hashana, he cannot make an eruv on condition. However, if it is a Diasporean holiday, he can make an eruv on a condition: If today is holy, I do not need an eruv, and if today is a weekday, with this eruv it will be permitted for us to bake and cook... The next day, he need not say anything. Some say that if he doesn't have anything that was cooked yesterday, his condition does not work.	סעיף כב - אם נזכר ביום טוב ראשון שלא ערב, אם הוא ביום טוב של ראש השנה אינו יכול לערב על תנאי. אבל אם הוא ביום טוב של גליות יכול לערב בתנאי, אם היום קדש איני צריך לערב, ואם היום חל בערוב זה יהא שרא לן לאפויי ולבשולי וכו', ולמחר אין צריך לומר כלום. ויש אומרים דאי לית ליה מידי דבשיל מאתמול לא מהני תנאו.
Paragraph 23 - If one sinned intentionally (or unintentionally) and cooked many dishes not for the sake of the holiday, he can eat them on Shabbat or a weekday.	סעיף כג - אם עבר במזיד (או בשוגג) ובשל כמה קדרות שלא לצרך יום טוב, מתר לאכלן בשבת או בחל.
Paragraph 24 - If one tried to circumvent the law by cooking two dishes for today and leaving one leftover for tomorrow, he is forbidden to eat it.	סעיף כד - אם הערים לבשל שתי קדרות לצרך היום והותיר אחת לצרך מחר, אסור לאכלה.