Translation:Shulchan Aruch/Orach Chaim/547

by Joseph Karo

The Laws of Dealing with Death on Hol Hamoed	דיני מי שמת לו מת בחל המועד
Paragraph 1 - It is forbidden to eulogize or fast on hol hamoed. Therefore, we do not leave the coffin in the street so that we not cause eulogizing. For the same reason, we do not bring the coffin to the cemetery until the grave is ready.	סעיף א - חל המועד אסור בהספד ותענית. לפיכך אין מניחין את המטה ברחוב, שלא להרגיל את ההספד, ומטעם זה אין מוליכין המת לבית הקברות עד שיהיה הקבר מתקן.
Paragraph 2 - Women may wail, which is crying out together. They may not lament, which is when one speaks and the others cry out in response. they do not clap, which is clapping the hands together. Once the dead is buried, they may not wail.	סעיף ב - נשים מענות, דהינו שכלם עונות כאחת, אבל לא מקוננות, דהינו שאחת מדברת וכלן עונות אחריה, ולא מטפחות, דהינו להכות כף על כף. נקבר המת, אף לא מענות.
Paragraph 3 - During the thirty days prior to the holiday, It is forbidden to eulogize somebody who died before that thirty day period. This even applies if there is another eulogy that one is giving, i.e. if somebody died within the thirty period, in which case it is permitted to eulogize the dead even on the eve of the holiday. In such a case, it is still forbidden to eulogize alongside that person somebody who died thirty days prior to the holiday.	סעיף ג - כל שלשים יום לפני המועד אסור להספיד על המת שמת לו לפני שלשים יום קדם המועד. ואפלו אם יש לו הספד בלא זה, כגון שמת לו מת בתוך שלשים שמתר לספדו אפלו מת ערב הרגל, אסור להספיד עמו על המת שמת לפני שלשים יום קדם המועד.
Paragraph 4 - If somebody hears of a death within thirty days of a festival, it seems to me that is permissible to eulogize, even if this report comes from far away.	סעיף ד - מי שבאה לו שמועה בתוך שלשים יום קדם הרגל, נראה לי שמתר לספדו, ואף על פי שהיא רחוקה.
Paragraph 5 - It seems to me that our practice during the rest of the year to eulogize and mention the soul of the dead is not included in this prohibition, it is permitted within the thirty days prior to the holiday.	סעיף ה - נראה לי שמה שאנו נוהגים בתשלום השנה לספד המת ולהזכיר נשמתו, אינו בכלל זה, ומתר לעשותו בתוך שלשים לרגל.
Paragraph 6 - One does not tear for somebody who died on the holiday, except for relatives that one is obligated to mourn for, scholars, upright people, and people who died in one's presence. For relatives that one is obligated to mourn and for scholars, one tears even not in the presence of the dead, even if one heard of the death during the holiday if the death occurred within thirty days. For an upright person, one only tears if one learned of it between the death and the burial. Rem"a: There are those who disagree. The practice among Ashkenazim is to only tear for one's father or mother. For other deaths, one tears after the holiday (Maharil and Terumat Hadeshen chapter 458). In places for which this is not the practice, one should tear for all the aforementioned cases.	סעיף ו - אין קורעין על המת בחל המועד אלא לקרוביו שהם חיבים להתאבל עליו, וכן על חכם או על אדם כשר, או אם עמד שם בשעת יציאת נשמה. ועל קרוב שחייב להתאבל עליו ועל חכם קורע אפלו אינו בפניו אלא שבאה לו שמועה במועד אם הוא בתוך שלשים יום, ועל אדם כשר אינו קורע אלא אם כן ידע בין מיתה לקבורה. הגה: ויש חולקים. ונהגו בני אשכנז שלא לקרע במועד כי אם על אביו ואמו, ועל שאר המתים קורעים לאחר המועד )מהרי"ל ותרומת הדשן סימן רפ"ח). ובמקום שאין מנהג יש לקרע על כלם.
Paragraph 7 - One does not remove garments from shoulders except for in the case of relatives who one is obligated to mourn for and scholars.	סעיף ז - אין חולצין כתף אלא קרוביו של מת המחיבים להתאבל עליו, או על חכם.
Paragraph 8 - We provide meals to the mourners on hol hamoed, though only in public, only to the relatives of the dead. We only provide meals to the mourners on upright beds. There is no overturning of beds on the holiday.	סעיף ח - מברין בחל המועד, והוא שלא יברו ברחבה אלא קרוביו של מת. ולא יברו האבל בתוך ביתו אלא על מטות זקופות, לפי שאין כפית המטה ברגל כלל.
Paragraph 9 - Everyone eats a mourner's meal in public for a scholar who died, similar to the way in which mourners generally eat the meal, because everybody is mourners for a scholar.	סעיף ט - על החכם מברין הכל בחל המועד בתוך הרחבה כדרך שברין את האבלים, שהכל אבלים עליו.
Paragraph 10 - We fulfill all the needs of the dead on hol hamoed. We cut his his, wash is garments, and build a coffin in the yard where the dead is located so that it is clear that it is for the dead. If we do not have boards, we may bring logs and cut them into boards in the privacy of the home. If the dead is famous, we can do this even in the market. We do not cut down trees from the forest to make boards for the coffin. We do not mine stones to build a grave. In a place where few Jews live and everybody knows that there has been a death, all dead are treated as famous.	סעיף י - עושין כל צרכי המת בחל המועד, גוזזין שערו, ומכבסים כסותו, ועושין לו ארון בחצר שבו המת כדי שיהא נכר שהוא לצרך המת, ואם לא היו להם נסרים, מביאים קורות ונוסרים מהם נסרים בצנעה בתוך הבית, ואם היה אדם מפרסם עושים אפלו בשוק. אבל אין כורתין עץ מן היער לנסר ממנו נסרים לארון, ואין חוצבין אבנים לבנות בהם קבר, ובמקום שהיהודים מעט דרים במקום אחד והכל יודעים כשיש מת בעיר, הכל חשוב כמפרסם.
Paragraph 11 - We do not dig crypts or build graves on hol hamoed so that they can be ready for somebody who will die. However, we may adjust one. If it is too long, we shorten it, or lengthen it, or widen it.	סעיף יא - אין חופרים כוכין בחפירה וקברות בבנין בחל המועד להיות מוכנים למת שימות, אבל מחנכין אותם, שאם היה ארך מקצרו או מאריכו או מרחיבו.
Paragraph 12 - One should not uproot grass and dirt on hol hamoed in the cemetery the way we do on non-holiday periods. (The laws of tziduk hadin on moed are covered in Yoreh Deah 401:6.)	סעיף יב - אין לתלש עשבים ועפר בחל המועד בבית הקברות כמו שנוהגים לעשות בחל. (ודין צדוק הדין במועד, עין ביורה דעה סימן ת"א סעיף ו').