Translation:Shulchan Aruch/Orach Chaim/664

by Yosef Karo

Shulchan Aruch Orach Chaim 664

The order of Hoshana Rabba	סדר יום הושענא רבה
664:1 On the seventh day, Hoshana Rabbah, it is customary to sign lots of psalms, like on Yom Tov. Rem"a: We do not say "Nishmat, " we do say "Mizmor l'Todah," we say "Ein Kamocha" and "Shma Yisrael" [in the Torah service] like on Yom Tov. We sing the kaddish after Mussaf in the Yom Tov tune. One normally does not do weekday labor until after leaving the synagogue. We say the song "Zchor Brit" when there is a circumcision on Hoshana Rabba, and we say it before "Ana hazon hin...." The early rabbis z"l wrote that the shadow of the moon on Hoshana Rabba evening holds a sign for what will happen to a person and their family in that year. There is one who writes not to be concerned with this so as not to upset one's fortune and also because many do not understand this matter fully. It is better to be pious and not to investigate the future. This is how it seems to me. We have lots of candles, similar to Yom Kippur. Those who are careful have the practice of immersing themselves before dawn, just like on the day before Yom Kippur (Minhagim). There are some who wear a kittel like on Yom Kippur. This is because on the holiday [of Sukkot], the matter of water is decided. It is customary to unbind the lulav. We circle seven times and say many prayers about water.	סעיף א ביום שביעי שהוא הושענא רבה נוהגים להרבות במזמורים כמו ביום טוב: הגה ואין אומרים נשמת ואומרים מזמור לתודה ואומרים אין כמוך שמע ישראל וכו' כמו בי"ט ואומרים קדיש של אחר תפלת מוסף בניגון יום טוב ואין רגילין לעשות מלאכה של חול עד אחר יציאה מבית הכנסת ויש לומר פזמון זכור ברית כשיש מילה בהושענא רבה ואומרים אותו קודם אנא אזון חין כו': כתבו הראשונים ז"ל שיש סימן בצל הלבנה בליל הו"ר מה שיקרה לו או לקרוביו באותה השנה ויש מי שכתב שאין לדקדק בזה כדי שלא ליתרע מזליה גם כי רבים אינם מבינים הענין על בוריו ויותר טוב להיות תמים ולא לחקור עתידות כנ"ל: ומרבים קצת בנרות כמו ביום הכפורים: הגה והמדקדקים נוהגים לטבול עצמן קודם עלות השחר כמו בעיו"כ [מנהגים] ויש נוהגים ללבוש הקיטל כמו ביום כפור לפי שבחג נידונים על המים ונוהגים להתיר בו אגודו של לולב ומקיפים שבעה פעמים ומרבים תחנונים על המים:
664:2 We take a willow branch on this day, besides the willow in the lulav, and we do not bless on it. Rem"a: Some have the custom wherein the sexton of the synagogue brings willow to sell just like the custom in the Temple when it existed (Ra"n ch. "Lulav v'Arava").	סעיף ב ונוטלים ערבה ביום זה מלבד ערבה שבלולב ואין מברכין עליה: הגה ונהגו ששמש בהכ"נ מביא ערבה למכור כמו שהיה המנהג בזמן שבית המקדש היה קיים [ר"ן פ' לולב וערבה]:
664:3 There is one who says that even on this day, we circle with the lulav and not the willow. This is not our practice. Rather, we circle also with the willow.	סעיף ג יש מי שאומר שאף ביום זה מקיפים בלולב ולא בערבה ולא נהגו כן אלא להקיף בו גם בערבה:
664:4 The minimum quantity for this willow is even one leaf on one branch. Rem"a: However, it is unseemly to have one leaf on one branch (Tur in the name of Rav Hai) and the custom is, therefore, to make the hoshanot pretty in the name of "This is my God and I will make Him beautiful." The minimum length is the same as for the willow in the lulav. Rem"a: Everything that invalidates the willow in the lulav invalidates this willow (from Ra"n ch. "Lulav v'Arava"). We beat it on the ground or on a vessel twice or thrice. Rem"a: There are those who say that it must be shaken (Tur quoting Rash"i). It is customary to do both; we shake it and then beat it.	סעיף ד שיעור ערבה זו אפילו עלה אחד בבד אחד: הגה מיהו מכוער הוא להיות עלה אחד בבד אחד [טור בשם רב האי] על כן נהגו לעשות ההושענות יפים משום זה אלי ואנוהו ושיעור ארכה כשיעור אורך ערבה שבלולב: הגה וכל הפוסל בערבה שבלולב פוסל בערבה זו (מדברי ר"ן פ' לולב וערבה) וחובט בה על הקרקע או על הכלי פעמים או שלש: הגה וי"א שצריך לנענע בה [טור בשם רש"י] ונהגו לעשות שתיהן מנענעין בה ואח"כ חובטין אותה:
664:5 It should be taken alone. Nothing else should be bound with it. However, if there is something else in one's hand, it is not a problem.	סעיף ה ואינה ניטלת אלא בפני עצמה שלא יאגוד דבר אחר עמה אבל אם יש בידו דבר אחר אין לחוש:
664:6 One cannot fulfill the obligation with the willow from the lulav, even if it is lifted twice, once as a lulav and once as a willow. There are those who say that the obligation is fulfilled this way.	סעיף ו אין אדם יוצא ידי חובתו בערבה שבלולב אפי' הגביה אותה שני פעמים אחד לשם לולב ואחד לשם ערבה וי"א שיוצא בה:
664:7 There is one who says that one cannot take [the willow] with the lulav when fulfilling the obligation [of lulav] until after making the blessing and shaking it at the beginning, and if [the willow] is taken, the sin of adding things is committed. After the first shake, it can be taken with the lulav, and obviously during the circles. Even though when he wrote that taking it is the sin of adding things, that was a mistake, in my opinion, in any event, there is no loss in heeding his words. He further wrote that after the taking and shaking, the willow alone should be held to show that it is obligatory, and when beating it, it alone should be held, and one thereby fulfills their obligation. Rem"a: The widespread practice is to take the willow with the lulav at Shacharit when shaking and circling until the beating, at which point the willow alone is held. It is better to not hold it together with the lulav at all. It seems to me that even one who holds it with the lulav should put the lulav down after the circles and hold the willow alone, otherwise known as the hoshanot, during all of the supplications about water. We shake the hoshanot when we say hoshanot and afterward beat them.	סעיף ז יש מי שאומר שאינו יכול ליטלה עם הלולב בשעה שהוא יוצא בה ידי חובתו עד אחר שיברך ויטול וינענע בתחלה ואם נטלה עובר משום בל תוסיף ואחר הנענוע הראשון יכול הוא ליטלה עם הלולב וכ"ש בשעת הקפה ואע"פ שמה שכתב שאם נטלה עובר משום בל תוסיף טעות הוא בעיני מכל מקום אין הפסד לחוש לדבריו וכתב עוד דגם אחר נטילה ונענוע צריך לתפוס הערבה לבדה להכיר שהיא חובה ובשעת החבטה יטלנה בפני עצמה ויוצא בה ידי חובתו: הגה והמנהג פשוט ליטול ערבה עם הלולב בשחרית בשעת הנענוע ובשעת הקפה עד שעת החבטה ונוטלים הערבה לבדה ויותר טוב שלא ליטלה עם הלולב כלל ואף הנוטלה עם הלולב נ"ל דלאחר שהקיף יסיר הלולב מידו ויאחז הערבה שהם ההושענות שעושין לבד כל זמן שאומרים תחנונים על המים ומנענעים ההושענות בשעה שאומרים ההושענות ואח"כ חובטים אותם:
664:8 There is one who says that even when the willow from the lulav is discarded, it should not be stepped on (and see 21 regarding tzitzit).	סעיף ח יש מי שאומר שהושענא שבלולב אע"פ שנזרקת אין לפסוע עליה [וע"ל סי' כ"א גבי ציצית]:
664:9 There is one who says that it is forbidden to benefit from willow after it is taken unless it was stipulated from the beginning because each day it is dedicated to the function of its mitzvah. Rem"a: It is customary to store the hoshanot for the baking of matzos so as to do a mitzvah with them (Mahari"v and Mahari"l).	סעיף ט יש מי שאומר שאסור ליהנות מן הערבה לאחר נטילתה אם לא התנה עליה מעיקרא דלכולה יומא אתקצאי למצותה: הגה ונהגו להצניע ההושענות לאפיית מצות כדי לעשות בה מצוה [מהרי"ו ומהרי"ל]:
664:10 There is one who says that a Jew should be careful not to cut the mitzvah willows from a non-Jew's field, even with the non-Jew's permission.	סעיף י יש מי שאומר שיש ליזהר שלא יקוץ ישראל ערבה למצוה משדה עכו"ם אפי' ברשות העכו"ם:
664:11 If Hoshanah Rabbah falls on Sunday and a non-Jew cut the willow on Shabbat and brought them, they are valid. Rem"a: That said, if a Jew ordered him to cut them and this is publicly known, one should be stringent if there is another willow (Beit Yosef quoting the Rashb"a's responsa).	סעיף יא אם חל יום הושענא רבה ביום א' וקצצו עכו"ם ערבה בשבת והביאו כשרה: הגה מיהו אם צוה ישראל לקוצצה ואיכא פרהסיא בדבר יש להחמיר אם יש לו ערבה אחרת [ב"י בשם תשו' רשב"א]: