Translation:Shulchan Aruch/Orach Chaim/696

by Yosef Karo

Shulchan Aruch Orach Chaim 696

The laws concerning eulogizing, fasting and performing labor on Purim	דיני הספד ותענית ועשיית מלאכה בפורים
696:1 It is permitted to labor on Purim. In places where there is a custom not to, we do not. (Today, it is the practice everywhere to not) (Kol Bo). One who [labors] will not see blessings from this labor ever unless it is joyful building, like [building] a wedding venue for one's son or [planting] a royal garden. Rem"a: It is permitted to do any mitzvah labor, like writing halakhic rulings. Similarly, it is permitted to do even hard labor for a Purim need (Terumat Hadeshen 112).	סעיף א פורים מותר בעשיית מלאכה ובמקום שנהגו שלא לעשות אין עושין (והאידנא נהגו בכל מקום שלא לעשות) (כל בו) והעושה אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה לעולם אלא אם הוא בנין של שמחה כגון בית חתנות לבנו או אבורקני של מלכים דשרי: הגה ומותר לעשות כל מלאכת מצוה כגון לכתוב פסקי הלכות וכן מותר לעשות אפילו מלאכות גמורות לצורך פורים (ת"ה סי' קי"ב):
696:2 Even in places where they have the custom [of not doing labor on Purim], the custom is only on the day of the Megillah reading. There is no custom of forbidding [labor] on this [day of Megillah reading] in this [place where they read the Megillah on a different day].	סעיף ב אפי' במקום שנהגו לא נהגו אלא ביום מקרא מגילה בלבד אבל לאסור את של זה בזה אינו מנהג:
696:3 Eulogizing and fasting are forbidden on the 14th and the 15th [of Adar] for everyone in every place, whether in a walled city that celebrates only the 15th or in an unwalled city that celebrates only the 14th. Women wail, all crying at once. They clap, hitting their hands together. But they do not lament, where one calls out and the others respond. Once the dead person is buried, they neither wail nor lament.	סעיף ג יום י"ד ויום ט"ו אסורים בהספד ותענית לכל אדם בכל מקום בין לבני כרכים שהם עושין ט"ו בלבד בין לבני עיירות שהם עושין י"ד בלבד והנשים מענות בהם שכולם עונות כאחת ומטפחות שמכות כף אל כף אבל לא מקוננות שתהא אחת מדברת וכולן עונות אחריה נקבר המת לא מענות ולא מקוננות :
696:4 All mourning practices are observed on Hanukah and Purim. Rem"a: In any event, [the mourner] should go to synagogue to hear the Megillah (Tosafot ch. 1 of Moed Katan). If a minyan can be assembled at home, this is preferable (Mahari"l). Some say that mourning is not practiced on Purim, both on the 14th and on the 15th (Ros"h and Minhagim), and this is the practice. Even the first day of mourning is superseded by Purim (his own words). Private [mourning] practices are observed. Even though mourning doesn't happen on Purim, it counts toward the seven days of mourning, just like Shabbat. This is how the rabbi [Joseph Caro] himself ruled in Yoreh Deah 401.	סעיף ד כל דברי אבילות נוהגים בחנוכה ופורים: הגה ומכל מקום ילך לבית הכנסת לשמוע המגילה (תוספות פרק קמא דמועד קטן) ואם יוכל לאסוף מנין לביתו לקרות המגילה עדיף טפי. (מהרי"ל) ויש אומרים שאין אבילות נוהג בפורים לא בי"ד ולא בט"ו (הרא"ש ומנהגים) וכן נוהגין ואפי' אבילות יום ראשון נדחה מפני פורים (ד"ע) אבל דברים שבצנעה נוהג ואע"פ שאינו נוהג אבילות בפורים עולה לו למנין שבעה ימי אבילות כמו שבת וכן פסק הרב בעצמו בטור י"ד סי' ת"א:
696:5 If Purim falls on Saturday night and the mourner is sitting in the synagogue at Shabbat Mincha, they should not leave there until praying Arvit and hearing the Megillah. The next day, they should not leave their home.	סעיף ה אם חל פורים במוצאי שבת ואבל יושב בבית הכנסת בשבת במנחה לא יצא משם עד שיתפלל תפלת ערבית וישמע קריאת מגילה ולמחרת לא יצא מפתח ביתו:
696:6 There is one who says that the mourner is obligated to send Mishloach Manot. Rem"a: However, we do not send things to a mourner for all of the twelve months (Mahari"l), as is explained in Yoreh Deah 385, see there. If the city only contains a mourner and one other person, it is obligatory to send to the mourner in order to fulfill the mitzvah of Mishloach Manot, unless the mourner relinquishes the claim to the gift (Maharivas"h).	סעיף ו יש מי שאומר שהאבל חייב לשלוח מנות: הגה אבל אין שולחין לאבל כל י"ב חדש (מהרי"ל) וכמו שיתבאר בי"ד סי' שפ"ה ע"ש ואם אין בעיר אלא האבל עם אחר חייב לשלוח לאבל כדי לקיים משלוח מנות אלא אם כן מחל האבל על מנתו (מהריב"ש):
696:7 There is one who says that an onen [one who has not yet buried their dead] is permitted to consume meat and wine because the individual positive obligations of mourning do not supersede the communal Torah-based obligation of rejoicing on Purim, which is received via tradition, which is likened to Torah. Rem"a: And more so, they are obligated to read the Megillah, pray, and recite the Shema. It seems to me that this applies specifically at night, even though their dead relative sits before them. But during the day, if they want to perform the burial, burying a relative takes precedence, as was explained in 687:2. Therefore, reading [the Megillah] and praying should be done afterward, because it is not more important than Yom Tov and Shabbat, as was explained in 71. This is my opinion.	סעיף ז יש מי שאומר שאונן מותר בבשר ויין דלא אתי עשה דיחיד דאבילות ודחי עשה דרבים דאורייתא דלשמוח בפורים דברי קבלה נינהו שהם כדברי תורה: הגה וכל שכן שחייב במקרא מגילה ותפלה וק"ש ונ"ל דדוקא בלילה אע"פ שמתו מוטל לפניו אבל ביום שרוצה לקברו קבורת מתו קודם כמו שנתבאר לעיל סימן תרפ"ז ס"ב ולכן קורא ומתפלל אחר כך דלא עדיף מי"ט ושבת כמו שנתבאר לעיל סימן ע"א כנ"ל:
696:8 It is permitted to marry a woman on Purim. Rem"a: Whether on the 14th or the 15th, and more so, is it permitted to do a Pidyon Haben (Tosafot ch. 1 of Moed Katan). The custom of wearing costumes on Purim wherein a man will wear a woman's dress and a woman wears men's clothes is not forbidden because it is only done out of joy. The same is true of wearing rabbinically forbidden mixed fabrics. Some say that it is forbidden, but the practice is like the first opinion. Similarly, people tricking each other in a playful manner does not violate "Do not steal," and this is the practice, as long as it is done according to communal norms (responsa of Mahar"i Mintz 17).	סעיף ח מותר לישא אשה בפורים: הגה בין בי"ד בין בט"ו וכ"ש שמותר לעשות פדיון הבן (תוס' פרק קמא דמועד קטן) מה שנהגו ללבוש פרצופים בפורים וגבר לובש שמלת אשה ואשה כלי גבר אין איסור בדבר מאחר שאין מכוונין אלא לשמחה בעלמא וכן בלבישת כלאים דרבנן וי"א דאסור אבל המנהג כסברא הראשונה וכן בני אדם החוטפים זה מזה דרך שמחה אין בזה משום לא תגזול ונהגו כך ובלבד שלא יעשה דבר שלא כהוגן ע"פ טובי העיר: (תשוב' מהר"י מינץ סי' י"ז):