Translation:Shulchan Aruch/Yoreh Deah/119
|
Paragraph 1: A Jew who is suspected of eating forbidden things, whether he is suspected of something forbidden by the Torah or something forbidden by the rabbis, one may not rely on his word. And if one is a house-guest with him, he may not eat from his foods for which he is suspected.
Paragraph 2: If one is not suspected to eat forbidden things, but he is suspected to sell them, one whom is a house-guest by him may eat with him. And thus if he sends food to your house, it is permitted, because it is persumed that he would not eat something strange to him.
Paragraph 3: One may give his food to the one who is suspected of eating non-kosher items in order that he should fix or cook them, and there is no concern that he will switch them, since he is not suspected of outright robbery. And if it is given to someone who we suspect will fix the dish, and he is suspected of eating non-kosher, it is forbidden, as perhaps he will damage what he was given and then switch it out with his own food. How? If one gives something to his mother in law who is suspected regarding forbidden things, it is forbidden, because she is worried about your marriage, and she wants to make her daughter look good, and therefore she will switch out something bad with something good. And thus if one gives something to an innkeeper who is suspect, sometimes he is embarrassed of his guest and will switch something bad for something good. (And in any case, it is permitted to deposit items with him and they should be in the same state as when they were deposited). Paragraph 4: One who is suspected for one thing is not suspected for other things, but he is suspected for anything that is required to perform that thing. For example, one who was suspected of selling prohibited animal fat instead of permitted fat, and he would get youths to come buy from him by providing nuts, they fine him so that he could not sell even nuts. Paragraph 5: One who is suspect for a serious forbidden ace is suspect for an act with a lighter punishment, unless people are more cautious about that act than the serious act. Paragraph 6: One suspected about two things, and he ceases to do them, but then afterwards is found to still be doing one of them, even if it is the more lenient of the two, we are concerned that perhaps he has returned to performing the other act as well, and is suspected regarding both of them. Paragraph 7: One who publicly transgressed the Torah, except for idol worship and Sabbath desecration, or who does not believe the words of our rabbis, is believed with regards to other prohibitions. And regarding others he is believed, even on that same issue, to say that they are permitted.
Paragraph 8: One suspected about an act is not believed regarding it, even if he takes an oath. Paragraph 9: A convert that becomes an apostate out of fear, and so too a Jew that sins out of fear that he will be killed, is still considered a Jew, and his ritual slaughter is still permitted, and he does not cause wine to be forbidden with his touch. Paragraph 10: One who reports others to the government, his ritual slaughter is kosher and he is believed regarding other prohibitions. Paragraph 11: An apostate who believes in idol worship in one city, on account of the non-Jews there, and in another city of Jews claims he is a Jew, he does not make wine forbidden. Paragraph 12: One whom is forced to convert that remains in our lands, if he keeps kosher, whether with them or on his own, and is not able to flee so that he should be able to serve G-d, we can rely on his ritual slaughter and he does not forbid wine with his touch. Paragraph 13: One who sells his friend forbidden food, and knew before he ate it, his friend should return the food to where he bought it from and the shopkeeper should return his money. And if he only knew when he ate it, what he ate he ate, and he should return the remainder for a refund. And if the seller bought it to sell to non-Jews, he should pay him the value of non-kosher food. And if it was something that is not forbidden to be eaten except according to the rabbis, or if it was forbidden fruit, he should return the fruit for a refund, and if he ate it, what he ate he ate, and the shopkeeper should not return his money at all. And all are forbidden to benefit from, even something prohibited by the rabbis, the value should be returned and they should not be sold at all. Paragraph 14: One who sells meat, and afterwards it is know that the animals were not checked properly, their rule is like that of something forbidden by the rabbis.
Paragraph 15: One who sells forbidden foods, he should remove and destroy them, and there is no reparation that can be done unless he moves to a new place where they do not recognize him and return lost items or slaughter for himself and cease producing forbidden foods, so that his repentance will be without tricks, since he would not himself transgress. Paragraph 16: A butcher whose actions attest that he wants to cause the public to stumble by eating invalidated meat, for example, he cuts off the lesions from a lung to make it appear kosher, should be fired, and in any case he is excused from paying back those who bought from him. Paragraph 17: A butcher that sells invalidated meat is unable to apologize saying, "I made a mistake." Paragraph 18: A butcher that makes non-kosher food by his own hand, but is not an expert, he has the chance to learn from his mistakes.
Paragraph 19: One who says to another that is suspected of eating non-Jewish cheese: "Buy some kosher cheese for me from the cheesemaker," and he goes and brings him cheese and says to him: "This is kosher, I bought it from the cheesemaker," he is not believed. If he said, "I bought it from so-and-so the cheesemaker," he is believed. If he brings a gift from the cheesemaker, he is believed, because he is not suspected of switching products. About what are we speaking? When there is no suspicion of outright robber, but if he is suspected of this, then he is suspected of switching products.
Paragraph 20: One who is suspected of eating that which not many are so lenient as to eat normally, even he is suspected of switching products. And there are those that say that we do not trust him regarding something forbidden by the Torah except with two seals. |
סעיף א החשוד לאכול דברים האסורים בין אם הוא חשוד באיסור תורה בין אם הוא חשוד באיסור דרבנן אין לסמוך עליו בהם ואם נתארח עמו לא יאכל משלו מדברים שהוא חשוד עליהם:
אם אינו חשוד לאכול דברים אסורים אבל הוא חשוד למכרם מתארח אצלו ואוכל עמו וכן אם שולח לביתו מותר דחזקה שמה שהוא אוכל משגר לו.
מותר ליתן משלו לחשוד לאכול דברים האסורי' כדי שיתקן או יבשל לו ולא חיישינן שמא יחליפנו כיון שאינו חשוד על הגזל ואם נותן למי שחושש בתקנתו והוא חשוד לאכול דברים האסורים אסור שמא יתקלקל מה שנותן לו ויחליפנו בשלו כיצד הרי שנתן לחמותו החשודה על האיסור אסור שבושה מחתנה ורוצה בתקנת בתה ולפיכך מחלפת לו רע בטוב וכן הנותן לפונדקית החשודה פעמים שבושה מהאכסנאי ומחלפת לו רע בטוב. (ומכל מקום מותר להפקיד אצלו ושיחזיר לו הדברים כמו שהפקידו אצלו): החשוד לדבר אחד אינו חשוד לדברים אחרים אבל כל מה שצריך לאותו דבר חשוד גם עליו כגון מי שהיה חשוד למכור חלב במקום שומן והיה מרגיל הנערים לבא לקנות ממנו באגוזים שהיה נותן להם קונסים אותו שלא ימכור אפילו אגוזים: החשוד על איסור חמור חשוד על הקל ממנו בעונש אלא אם כן חמור בעיני בני אדם שנזהרים בו יותר מבחמור: החשוד על שני דברים וחזר בו ויצא מידי חשד שניהם ואח"כ נחשד על אחד מהם אפי' הוא הקל שבשניהם חוששין שמא חזר לסורו בשניהם וחשוד על שניהם: מי שהוא מפורסם בא' מעבירות שבתורה חוץ מעבודת כוכבים וחלול שבת בפרהסיא או שאינו מאמין בדברי רבותינו ז"ל נאמן בשאר איסורי' ובשל אחרים נאמן אפילו על אותו דבר לומר מותר הוא:
החשוד על הדבר אינו נאמן עליו אפילו בשבועה: גר מעובדי כוכבים שחזר והמיר מחמת יראה וכן ישראל שחטא מחמת יראה שלא יהרגוהו ישראל גמור הוא ושחיטתו מותרת ואינו אוסר יין במגעו: מסור שחיטתו כשרה ונאמן על האיסורים. (ועיין לעיל סימן ב' דיש פוסלים שחיטת מסור): מומר שבעיר אחת מאמין בעבודת כוכבים בפני עובדי כוכבים ובעיר אחרת נכנס בבית ישראל ואומר שהוא יהודי אינו עושה יין נסך: האנוסים שנשארו בארצותם אם הם מתנהגים בכשרות בינם לבין עצמם ואין בידם להמלט למקום שיוכלו לעבוד את ה' סומכי' על שחיטתן ואין אוסרין יין במגען: המוכר לחבירו דבר שאסור באכילה אם עד שלא אכלו נודע יחזיר לו מה שקנה ממנו והוא יחזיר לו הדמים ואם משאכלו נודע מה שאכל אכל והוא יחזיר לו הדמים מכרו הלוקח לעובד כוכבים או השליכו לכלבים ישלם לו דמי טריפה ואם היה דבר שאינו אסור באכילה אלא מדברי סופרים או אם היו הפירות קיימים מחזיר הפירות ונוטל דמיו ואם אכלם מה שאכל אכל ואין המוכר מחזיר לו כלום וכל אסורי הנאה אפילו מדברי סופרים מחזיר הדמים ואין בו דין מכירה כלל: המוכר בשר ואח"כ נודע שהבהמה לא נבדקה כהוגן דינו כמוכר דברים שאסורים מדברי סופרים:
המוכר דברים האסורים מעבירים אותו ומשמתים אותו ואין לו תקנה עד שילך למקום שאין מכירין אותו ויחזיר אבדה בדבר חשוב או ישחוט לעצמו ויוציא טריפה לעצמו בדבר חשוב שוודאי עשה תשובה בלא הערמה כיון שאינו חס על ממונו: טבח שמעשיו מוכיחים שהיה רוצה להכשיל הציבור להאכילם טריפות כגון שחתך הסירכות מסלקין אותו ומכל מקום פטור מלשלם דמי הבהמה לבעלים: טבח שיצאת טריפה מתחת ידו אין לו התנצלות לומר שוגג הייתי: טבח שיצאו טריפות מתחת ידו מחמת שאינו בקי יש לו תקנה שילמד ויחכם:
האומר למי שהוא חשוד לאכול גבינה של עובד כוכבים: קנה לי גבינה כשרה מן המומחה והלך והביא לו ואומר לו כשרה מהמומח' קניתי אינו נאמן מאיש פלוני מומחה קניתי נאמן. הביא לו מנחה בשם אחד מהמומחין נאמן שאינו חשוד להחליף במה דברים אמורים כשאינו חשוד על הגזל אבל אם הוא חשוד על הגזל כ"ש שהוא חשוד על החליפין.
סעיף כ החשוד לאכול דברים שאין הרבים רגילים להקל בהם אף הוא חשוד להחליף וי"א שאין מפקידין אצלו דבר האסור מן התורה אלא בשני חותמות. (וע"ל סי' קי"ח ס"ח): |