Translation:Shulchan Aruch/Orach Chaim/607

From Wikisource
Jump to navigation Jump to search
Translation:Shulchan Aruch by Yosef Karo, translated from Hebrew by Wikisource
Orach Chaim 607: The order of the Confession at Minchah of Erev Yom Kippur

Shulchan Aruch Orach Chaim 607[edit]

The order of the Confession at Minchah of Erev Yom Kippur

סדר הוידוי במנחה בערב יום כפור ובו ו סעיפים


One must say the Confession at Minchah prior to the final meal before the fast. Rem"a: The individual says it after finishing the Amidah while the leader says it as part of the Amidah (Tur).

סעיף א

צריך להתודות במנחה קודם סעודה המפסקת: הגה ויחיד אומרו אחר שגמר תפלתו וש"ץ אומרו ביו"כ בתוך התפלה (טור):


One need not specifically detail his sin. But if one wants to specify, he may decide to do so. If one is confessing silently, it is appropriate to specify the sin. Rem"a: However, when one prays out loud or when the chazan repeats the Amidah, they should not specify the sin. The acrostic Al Chet prayer that we say is not considered specifying the sin. Because everybody says the same thing, it is just the wording of the prayer (his own words).

סעיף ב

אין צריך לפרט החטא ואם רצה לפרט הרשות בידו ואם מתודה בלחש נכון לפרט החטא: הגה אבל כשמתפלל בקול רם או ש"ץ כשחוזר התפלה אין לפרט החטא ומה שאומרים על חטא כסדר א' ב' לא מקרי פורט הואיל והכל אומרים בשוה אינו אלא כנוסח תפלה (ד"ע):


One must confess while standing. Even when one hears it from the chazan after having already confessed, they must stand. Rem"a: And one should again confess alongside the chazan (Ra"n in chapter 2 of Rosh Hashanah). The core of the Confessional is "but we have sinned" (Tur).

סעיף ג

צריך להתודות מעומד ואפילו כי שמע ליה משליח צבור והוא התודה כבר צריך לעמוד: הגה ויחזור ויתודה עם השליח צבור (ר"ן פ"ב דר"ה) ועיקר הוידוי היא אבל אנחנו חטאנו (טור):


Regarding sins for which one confessed on the previous Yom Kippur and did not repeat, he may confess them again.

סעיף ד

עונות שהתודה עליהם ביום הכפורים שעבר ולא שינה עליהם אפ"ה יכול לחזור ולהתודות עליהם:


During mincha on Erev Yom Kippur, one does not finish Confessional after it with a blessing. Rem"a: The chazan does not repeat the Confessional at Minchah; rather he says the Amidah like the other days of the year (Tur and Mordechai) and Avenu Malkeinu is not recited, and obviously Tachanun is not said.

סעיף ה

בתפלת מנחה ערב יום הכפורים אינו חותם בוידוי שאחריה: הגה ואין הש"ץ מחזיר הוידוי במנחה אלא מתפלל שמ"ע כבשאר ימות השנה (טור ומרדכי) ואין אומרים אבינו מלכנו (עססית תרי"ד) וכל שכן תחנון:


All of the congregation receives forty lashes after Minchah, for from this one places on his heart to repent for his sins. Rem"a: The custom is for the recipient of lashes to say confessions while being lashed and the one who lashes to say "and He who is merciful atones for sin..." [Psalms 78:38] three times, amounting to 39 words corresponding to the 39 lashes. It is the custom to use a strap of any width, for these lashes are only remembrance of [punitive] lashes. One takes a strap of calf's leather, as a reference to the verse "[Even] an ox knows its master…" [Isaiah 1:3] (Kol Bo). The one who is lashed neither stands nor sits but should crouch forward (Minhagim) with his face to the north and his back to the south (Mahari"l). Yom Kippur atones only for those who repent and believe in the atonement it conveys. If a person holds it in disdain and thinks in his heart, "What will Yom Kippur do for [me]?" Yom Kippur will not atone for him (Rambam chapter 3 of Hilkhot Shegagot).

סעיף ו

כל הקהל לוקים מלקות ארבעים אחר תפלת המנחה שמתוך כך יתן אל לבו לשוב מעבירות שבידו: הגה ונהגו שהנלקה אומר וידוים בשעה שנלקה והמלקה אומר והוא רחום יכפר עון וגו' ג"פ שהם ל"ט תיבות כנגד ל"ט מכות (מנהגים) . ונהגו להלקות ברצועה כל דהוא דאינו רק זכרון למלקות ויקח רצועה של עגל על דרך שנאמר ידע שור קונהו (כל בו) והנלקה לא יעמוד ולא ישב רק מוטה (מנהגים) פניו לצפון ואחוריו לדרום (מהרי"ל) יוה"כ אינו מכפר אלא על השבים המאמינים בכפרתו אבל המבעט בו ומחשב בלבו מה מועיל לי יו"כ זה אינו מכפר לו: (רמב"ם פ"ג מהלכות שגגות):